יעקב ספוקויני"וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם וְאֶת חֲמוֹר אָבִיו בְּמִרְמָה וַיְדַבֵּרוּ אֲשֶׁר טִמֵּא אֵת דִּינָה אֲחֹתָם" [לד, יג]. שואל הרמב"ן: אם בני יעקב ענו במרמה בפני אביהם, משמע שהסכים לדבריהם. אם כן, למה כעס עליהם מאוחר יותר? ועוד: לא ייתכן שיהיה רצונו להשיא את בתו לכנעני אשר טימא אותה, אם כך כל האחים היו שותפים למרמה, ומדוע כעס יעקב רק על מבצעי מעשה הנקם באנשי שכם – שמעון ולוי?
התשובה היא שהתוכנית הייתה לרמותם ולגרום לאחד מן השניים: או שאנשי שכם יסרבו למול עצמם ואז לא יעשו עימם שום הסכם; או שיסכימו, ואז בהיותם כואבים ילכו ויחלצו משם את דינה אחותם. אבל שמעון ולוי עשו, לדעת יעקב, מעשה שלא ייעשה והרגו את כולם. "והראוי היה שיהרגו שכם לבדו", ועל כך כעס יעקב. "ועוד חרה לו, שלא יאמרו כי בעצתו נעשה הדבר ויהיה חילול ה', שעשה נביא חמס ושוד".
אבל שמעון ולוי "רצו להינקם מהם בחרב נוקמת, והרגו המלך וכל אנשי עירו כי עבדיו הם וסרים למשמעתו". יעקב לא הסכים עם פעולת התגמול והנקם הנרחבת של שמעון ולוי. גם שנים אח"כ לא נרגע כעסו של יעקב, ולפני מותו אמר "אָרוּר אַפָּם כִּי עָז" [מט, ז] .
בכסלו תשט"ז [1955] ביצע צה"ל את פעולת התגמול 'כנרת' אל מול גל הטרור בצפון הארץ. גם אז היו חילוקי הדעות על אופי פעולות התגמול. פעולות אלה נדרשו עקב חדירות 'מסתננים' ערבים לשטחי ישראל מייד בתום מלחמת העצמאות. המסתננים היו, למעשה, מחבלים בשירות ארצות ערב שנאלצו לחתום על הסכמי שביתת נשק עם מדינת ישראל. מדיניות התגמול נבנתה מהצורך להעניק הגנה לאזרחי ישראל ולהרתיע את התוקפן.
ישראל הודיעה כי למדינות השכנות יש 'אחריות שילוחית' על המחבלים, וכי היא איננה מקבלת שום תירוץ של 'התארגנות ספונטנית', כביכול, של 'פליטים רעבים' שבאו רק לגנוב אוכל. פעולות התגמול הראשונות נחלו כישלון. רק 38 מתוך 85 הצליחו, ואף הן לא את כל יעדיהן השיגו.
לפיכך, הוקמה יחידה מיוחדת, "קומנדו 101", שמנתה כ-50 לוחמים עזי נפש. היחידה פשטה על מטרות אזרחיות ופגעה בהן קשות. אחת מהן, 'פעולת קיביה', נעשתה כתגמול על רצח של אם ושני ילדיה ביהוד. הפשיטה כוונה נגד הכפר שממנו יצאו המחבלים. היחידה נעזרה בכוח צנחנים, ויחד הרסו 45 מבתי הכפר בלילה אחד. המפקדים לא ידעו שרבים מבני הכפר מסתתרים בתוך הבתים, והתוצאה הייתה הרג של 70 מתושבי הכפר. הגינוי הבינלאומי לא איחר לבוא, ורה"מ בן-גוריון נאלץ להכריז כי הפשיטה הייתה 'מעשה ספונטני של אזרחים' בעקבות הרצח ביהוד.
שוב הוחלט לשנות את השיטה. לפעול בפעולות תגמול היקפיות, ורק מול מתקני צבא. יחידת 101 פורקה, אך מפקדה אריאל שרון מונה למג"ד בחטיבת הצנחנים. חטיבה זו, יחד עם גדוד מחטיבת גבעתי, הופקדה על ביצוע 'פעולת כנרת'. זו נועדה להשמיד את מוצבי הסורים במזרח הכנרת, מהם התנכלו לדייגים ולחקלאים באזור. בלילה אחד נכבשו כל המוצבים. 50 חיילים סורים נהרגו, ועוד 30 נפלו בשבי. שבויים אלה היו חלק ממטרת הפעולה, שכן הסורים החזיקו באותה העת בארבעה שבויים ישראלים.
גם על פעולה זו נמתחה ביקורת, ובן-גוריון ענה: אני יודע שיש הבדל בין בעל עיתון חשוב ובין דייגים בכנרת. הוא בן-טובים, משכיל ועסקן חשוב, ודייגי הכנרת הם אנשי עבודה פשוטים המתפרנסים מעבודתם הקשה… אבל ממשלת ישראל חייבת להגן גם על חיי דייג פשוט, וגם להבטיח את זכויותיה הריבוניות על ים-כנרת, לא פחות מאשר בת"א… בלי הגנה יעילה על גבולות ישראל, אין גם ביטחון לתושבי ת"א… כולנו יושבים בסירה אחת וגורל אחד לכולנו".
פעולת התגמול המוצלחת בכנרת הרתיעה את סוריה מהתערבות במבצע קדש [1956].
Yaakovspok1@gmail.com.
