קותי גוטמן, יועץ מס וכותב בשביל הנשמה (kutigu@gmail.com)ויהי מקץ שנתיים ימים, וטראמפ חולם. ובחלומו שבע מלחמות, וכמספר הזה שבעה פתרונות, הסכמי שלום הנכרתים בלילה ונבחנים באור.
וכדרכם של מנהיגים, לא די להם בחלום הראשון. הם שבים ושוקעים בשני, והפעם רוחו אומרת לו שהחלום עצמו כבר הוא הפתרון, ושמגיע לו פרס נובל לשלום.
הבוקר אור, ויעש כאשר חלם. ויכנס מסיבת עיתונאים, ויאמר בקול בטוח: אני לא באתי להתחיל מלחמות, אני באתי לסיים סכסוכים. ורבים רצו להאמין שהדברים נמדדים במילים. ויכפה על חמאס הסכם הפסקת אש, ויכפה על ישראל סיום המלחמה בעזה, כאילו הכפייה יכולה להוליד רוח שלום.
ויאמרו חמאס וישראל אל טראמפ: אתה השליט הגדול, ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו, לא מאמונה אלא מאין ברירה. וישיבו חמאס את כל החטופים החיים, ויציגו מצגי שווא, ויאמרו בליבם: אחיכם אחד יישאר בבית משמר, והזמן יעשה את שלו. ובית ישראל יבכה הלוך ובכה, ואני כאשר שכולתי שכולתי.
והנה, ממנהרות חמאס, נחשפנו לתמונות החטופים. רעבים ומאוחדים. אינם מאלמים אלומות אך גם לא כורעים ומשתחווים, אלא מדליקים נרות חנוכה, אור קטן שאינו מבקש רשות. המראות האלה מזכירים לנו שאת הגוף אפשר לכפוף, אבל את הרוח אין מנצחים. מזכירים לנו שגם אם שוברים את הגוף בכוח, את הרוח אי אפשר לנצח "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ, כִּי אִם בְּרוּחִי, אָמַר ה' צְבָאוֹת".
בימים ההם, בזמן הזה, מקץ שנתיים למלחמה הנוראה, בימי החנוכה, אנו למדים שהמציאות אינה מתקנת חלומות, אלא מעמידת רוח. כי מעט מן האור מגרש הרבה מן החושך.
ובנימה אישית: ביקורו האחרון של סרן יאיר יעקב שושן הי״ד בבית הוריו, הדס ומיכאל, במעלות, היה בחג החנוכה האחרון. יומיים של אור. יומיים של הבזק אור ותקווה בתוככי המלחמה. עשרה ימים לאחר מכן נפל סרן יאיר יעקב שושן הי״ד, בעת שהוביל את לוחמיו בלחימה בצפון רצועת עזה, במלחמת חרבות ברזל.
יאיר היה דמות נדירה ומופת של מצוינות. שילב עוצמה רוחנית עם מנהיגות מעוררת השראה. חייו היו שזורים באהבת התורה, בשאיפה לידע ולהשכלה, ובמסירות לעם ישראל ולארץ ישראל. יאיר שילב עולמות: תלמיד חכם ומצטיין אקדמי, לוחם אמיץ ומחנך דרך.
הפסוק שליווה אותו כמוטו לחיים, ועודו מלווה אותנו מקץ שנתיים ימים: "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ, כִּי אִם בְּרוּחִי, אָמַר ה' צְבָאוֹת".
