מרדכי (מוטי) מרמורשטיין (כלכלן והיסטוריון, ד"ר לתולדות ישראל)קשה שלא לתת את הלב לעובדה שששת סדרי המשנה אינם כוללים מסכת חנוכה. עובדה תמוהה זו היא ללא ספק לא מקרית, ויש בה כדי לאתגר תלמידי חכמים המנסים לספק לה הסבר מניח את הדעת. ואמנם המעיין בספר "טעמי המנהגים" יגלה את הסיבה:
"טעם שנס חנוכה לא נזכר כלל במשנה, לפי שרבנו הקדוש מסדר המשנה היה מזרע דוד המלך ע"ה, ונס חנוכה נעשה ע"י בית החשמונאים שתפסו המלוכה ולא היו מזרע דוד, וזה הרע לרבנו הקדוש, ובכתבו המשנה ע"פ רוח הקודש, נשמט הנס מחיבורו".
הסברו של בעל טעמי המנהגים שומט את הלסת. רבי יהודה הנשיא עסק בפוליטיקה ברמה הנמוכה ביותר שלה. אי הכללתה של מסכת חנוכה במשנה, איננה אלא פעולת תגמול על תפיסת המלוכה, שהובטחה לבית דוד על ידי החשמונאים הכוהנים. אפשר היה אולי להתעלם מן ההסבר הזה, לו לא נסמך על אחד מגדולי ישראל, החת"ם סופר.
מי שקפץ ממקומו כנשוך נחש למקרא ההסבר הזה, היה הרב משה צבי נריה: "טעם זה, אין לו טעם ואין לו ריח. חס ושלום שפה קדוש של רבן של ישראל יאמר דבר זה". היעלה על הדעת שרבי יהודה הנשיא הקדוש עינו הייתה צרה בחשמונאים, עד כדי כך שהמעיט בנס חנוכה ובהדלקת הנרות? הרב נריה גם לא מאמין שהחתם סופר עומד מאחורי ההסבר הזה, שלא נמצא בשום כתב מכתביו.
ואולם, האתגר שמציב בעל טעמי המנהגים לרב נריה אינו פשוט כל כך. הוא יכול היה בקלות רבה להיאחז בדברי הרמב"ן על ברכתו של יעקב ליהודה "לא יסור שבט מיהודה": "וכאשר האריכו ישראל להמליך עליהם משאר השבטים מלך אחר מלך, ולא היו חוזרים אל מלכות יהודה, עברו על צוואת הזקן ונענשו בהם…וזה היה עונש החשמונאים, שמלכו בבית שני, כי היו חסידי עליון, ואלמלא הם נשתכחו התורה והמצות מישראל, ואף על פי כן נענשו עונש גדול, כי ארבעת בני חשמונאי הזקן החסידים המולכים זה אחר זה, עם כל גבורתם והצלחתם, נפלו ביד אויביהם בחרב".
אבל אל מול הדברים הללו, מביא הרב נריה את דבריו של הרמב"ן בפרשת בהעלותך: "אמר לו הקב"ה למשה דבר אל אהרן ואמרת אליו, יש חנוכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות ואני עושה בה לישראל על ידי בניך נסים ותשועה וחנוכה שקרויה על שמם, והיא חנוכת בני חשמונאי, ולפיכך הסמיך פרשה זו לפרשת חנוכת המזבח".
הרמב"ן עושה הבחנה ברורה בין מצוות הדלקת הנרות לזכר נס החנוכה לבין חטא המלכים, לכאורה, בדורות הבאים לאחר שנתרחש הנס. מדוע אם כן השמיט רבי יהודה הנשיא את הלכות חנוכה מהמשנה?
נסתפק בשני הטעמים המרכזיים שמספק לנו הרב נריה: הטעם הראשון מובא בשם הרב יהושע יוסף פרייל (אגלי טל, ורשה תרנ"ט): אדריאנוס קיסר, זה שדיכא את מרד בר כוכבא, השבית את חג החנוכה. הקיסר הבא אחריו, אנטונינוס, שהיה ידידו של רבי יהודה הנשיא, היה נוח לישראל, אך לא ביטל את גזירת אדריאנוס, זאת כדי לדכא את הרגשות הלאומיים המבוטאים בחג הזה, אשר יש בהם פוטנציאל למרד מחודש. רבי יהודה הנשיא לא יכול היה להרשות לעצמו להציג ברבים את מרד החשמונאים והחג שנקשר אליו, ולכן נמנע מהקדשת מסכת מיוחדת לחנוכה;
הטעם השני מובא בשמו של הרב דב נחמן הורוויץ מויטבסק (הפלס תרס"א): "מגילת תענית", ובה רשימה ארוכה של מועדים לזכר ניסים וניצחונות בתקופת בית שני, קדמה למשנה בכמאתיים שנים. כל דיני חנוכה מובאים במגילת תענית, ולכן לא היה צריך רבי יהודה הנשיא לשוב עליהן במשנה, "שכן מגילת תענית חשובה כמעט כמקרא וכוחה גדול מן המשנה, והותרה ליכתב אף קודם שהותרה כתיבת תורה שבעל פה… ורק אחר שבטלה מגילת תענית ולא קבעו לימודם בה, העתיקו ממנה בגמרא את הדינים הנוגעים לנר חנוכה, כיון שבחנוכה לא בטלה".
נותרנו עם השאלה מדוע באמת לא המליכו החשמונאים מלך מבית דוד. התשובה לשאלה זו נתונה כנראה בתחום הפשט ולא בתחום הדרש. קשה לומר זאת על תקופה בלתי דמוקרטית בעליל, אבל העם בחר בבני מתתיהו והלך אחריהם כי הם היו ראויים. לא נמצאו אז בבית דוד ראויים מהם.
הטור מוקדש לזכרו של הרב משה צבי נריה "אבי דור הכיפות הסרוגות", שבימים אלה מלאו 30 שנה לפטירתו
