אוראל רוני-בלחלוקת מתנות לילדים, חנוכייה עם שני שמשים וקריאת מגילת אנטיוכוס – חג החנוכה מתהדר במנהגים יפים ושונים. על משמעות המנהגים, התפוצות שמהן הגיעו, ואפילו מנהגים שנעלמו. וגם: האם משחק בסביבון הוא מנהג יהודי במקורו?
"לחג המולד הייתה השפעה 'הפוכה' בקרב יהודי אלג'יריה", מסביר לירון יצחקי, דוקטורנט להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת בן־גוריון בנגב. "אלג'יריה נשלטה במשך הרבה מאוד שנים על ידי צרפת. ככל הנראה הייתה זליגה מסוימת של תרבות צרפתית שמעוגנת בלוח השנה הנוצרי, לתוך הקהילה היהודית. מאחר שבחג המולד נהוג לחלק מתנות לילדים, נהגו יהודי אלג'יריה לתת לילדים מתנות בחנוכה, כדי שהילדים היהודים לא יקנאו בילדי הנוצרים – חבריהם לספסל הלימודים".
"ככל הנראה, בגלל הגלויות הקשות שעברו על עם ישראל, הרבה מאוד מהיהודים אימצו גם מנהגים של החברה הסובבת. אבל הגרעין של קיום מצוות חנוכה נשמר לאורך הדורות. הן הברכות והן מספר החנוכיות שצריך להדליק. בקהילות אשכנז יש דבר יפה שכל בן בית מדליק חנוכייה משלו. זהו אחד המקומות היחידים שבו הספרדים נוהגים על פי בעלי התוספות והאשכנזים על פי הרמב"ם, ולא הפוך".
מנהגים שנתשכחו?
לירון מתאר מנהגים יפים נוספים, הרבה פחות מוכרים. "בניגוד לקהילות אחרות שבהן הדליקו נרות ונשארו בבית, דווקא בתימן לאחר הדלקת הנרות חזרו לבית הכנסת להמשיך ללמוד תורה. בקהילות צפון אפריקה (אבל לא רק) יש הרבה מאכלים שמבוססים על שמן. אף שספינג' זה מאכל צפון אפריקאי מובהק, בחנוכה נראה שהיה לו ייחוד מסוים יותר מהרגיל", מחדש לירון. "באיראן סיפרו על גזרות אנטיוכוס ומפלתו, יהודי בוכרה שאף הם חלק מהמרחב הפרסי, נהגו בדומה וקראו את מגילת אנטיוכוס במהדורת ירושלים, תרס"ג, בתרגום לשפתם. בנוסף נהגו הנשים בכל ימי החג להימנע מכיבוס. ובזמן שהנרות דלקו הן נמנעו ממלאכה. נשים אלמנות או גרושות היו שוכרות לעצמן תלמיד חכמים שנקרא מוּלַאצַ'ה, והוא היה מברך על הנרות בשבילן בתמורה למתנה".
"בעיראק נהגו להדליק נרות בבית ולא בחוץ, כי חששו מהמוסלמים. בערב שבת ראש חודש טבת נהגו ללכת לקבר יהושע כהן גדול בבגדד, ובאותו יום הדליקו נר לעילוי נשמת רבי מאיר בעל הנס. במרוקו, ביום האחרון של החג, אספו את כל הפתילות והשמנים והבעירו אותם במדורה גדולה כסמל לאיסור על שימוש דבר שבקדושה. ואמרו בערבית-יהודית "כך מנהגנו, נשרוף פתילותינו, ונבקש מאלוקינו: לשנה הבאה יחיינו ונחזור לארצנו, ארץ אבותינו ירושלים, החביבה עלינו, ולתורה ולמצוות יזכנו. זכות הנרות אשר הדלקנו, יאיר ה' עינינו ועיני בנינו באור תורת חיינו, ואורך ימינו, ובה נאבד שונאינו". נראה שהמנהג הזה לא קיים היום", מסכם לירון.
"בעיראק נהגו להדליק נרות בבית ולא בחוץ, כי חששו מהמוסלמים. בערב שבת ראש חודש טבת נהגו ללכת לקבר יהושע כהן גדול בבגדד, ובאותו יום הדליקו נר לעילוי נשמת רבי מאיר בעל הנס"
חנוכייה עם שני שמשים
"עולם המנהגים הוא רחב מאוד והוא לא נוצר בבת אחת. שלא כמו התורה והמצוות שניתנו לנו, עולם המנהגים הוא עולם מתפתח לאורך דורות, והוא כמובן שונה מאוד בין עדות ותפוצות שונות", פותח עו"ד צבי ארנברג, מחבר הספר "על מנהג שבת וחג" ומרצה למנהגים.
"כשעוסקים במנהגים צריך להבין מה התפקיד שלהם, למה הם נוצרו", מסביר צבי ומפרט את התפקידים המיוחדים למנהגים. "אחד התפקידים הוא כלי להדר במצווה. לדוגמה המצווה של חנוכה היא להדליק נר אחד, כפי שכותבת הגמרא במסכת שבת 'מצות חנוכה נר איש וביתו' – נר אחד לבית. אז למה מדליקים שמונה נרות? הגמרא מספרת שזה מנהג של מהדרים. המנהגים הם מה שהאדם מביא אל המפגש עם הקב"ה. כבני אדם חשוב לנו גם להביא משהו משלנו, מהתרבות ומהחברה שבה אנו חיים".
תפקיד נוסף הוא להזכיר ולזכור אירועים שקרו לעם היהודי. "יש תיעוד רב של מקומות שבהם הדליקו חנוכייה בה יש שני שמשים. הרב סבתו כותב שאחד המקורות לכך הוא יהודים אנוסי ספרד, שבדרכם באונייה לחאלב שבסוריה אירע להם נס הצלה, והם ביקשו להוסיף עוד נר. ולכן, מוצאים חנוכיות מחאלב עם שני שמשים".
אולם, חנוכיות כאלה נמצאו במקומות נוספים שבהם לא התחולל אותו הנס – עובדה שדרשה הסברים נוספים לתופעה. "אנו מוצאים באשכנז הסבר אחר שמדבר על תפקידי השמש, שהם להדליק את הנרות ושיהיה היכר שיש נרות קודש שאסור להשתמש באורם. יש שטענו שזו הסיבה לשני שמשים – אחד לכל תפקיד. רואים כאן תופעה של מנהג אחיד עם טעמים שונים שהותאמו לו כתוצאה מהאירועים שהתרחשו באותה התקופה".
אכילת מאכלי חלב – בחנוכה
עוד מנהג מעניין שתפקידו להזכיר הוא מנהג אכילת מאכלי חלב בחנוכה. "המנהג הזה נועד להזכיר את גבורתה של יהודית", מסביר צבי "יהודית הייתה אישה שחיה בתקופה שקדמה לנס חנוכה. היא נלקחה אל אחד ממושלי היוונים שהיו בארץ. בחכמתה הרבה איך להינצל מהגזירה, היא נתנה לו לאכול מאכלי חלב. כשנרדם, כרתה את ראשו והביאה אותו למנהיגי היהודים, שהבינו שהם יכולים להינצל מהגזירות ואפילו לצאת למלחמה נגד היוונים".
מנהג מעניין נוסף חל בימי החנוכה, והוא נהוג אצל יהודי צפון אפריקה, כמו לוב, תוניס ומרוקו – ראש חודש לבנאת': נהוג לקרוא לראש חודש טבת 'ראש חודש של הבנות'. "גם מנהג זה נובע מאותה הסיבה – להזכיר את הגבורה של יהודית. בנוסף, נשים נוהגות להימנע מעשיית מלאכה כל זמן שהנרות דולקים. הגמרא שואלת: למה נשים חייבות בחנוכה כמו גברים? זו הרי מצווה שהזמן גרמא. אלא ש'אף הן היו באותו הנס'. רש"י על הגמרא שם אומר שהן היו חלק פעיל בנס. העוצמה של יהודית, ונשים אחרות כמוה, מודגשת בחנוכה באופן מיוחד".
ואיך אפשר שלא להתייחס למנהג האהוב, לאכול סופגניות נוטפות שמן? "הראשון שמזכיר את המנהג הזה הוא רבי מימון שהיה אביו של הרמב"ם", אומר צבי. "הוא מציין את הסופגניות וקורא להן 'ספינג' – כך נקראו הסופגניות, מאכלים ספוגים בשמן. הוא מדבר על החשיבות של שמירת כל מנהג, אפילו מנהג קל כמו אכילת ספינג' בחג החנוכה. אנחנו אוכלים אותו לזכר נס פך השמן".
"זה מביא אותנו לתפקיד נוסף של המנהגים – לקבע נרטיב", מסביר צבי. "בחנוכה אפשר לדבר על שני סוגים שונים של נרטיבים: סיפור אחד הוא סיפור הגבורה, הניצחון של המכבים שהיו מעטים מול רבים צדיקים מול רשעים. אבל חכמים חששו שנזכור רק את הגבורה של האדם, ולא את הנס שקרה לנו שהוא ההתערבות הא-לוהית שהייתה בחנוכה. לכן, הם מדברים על נס פך השמן ומזכירים אותו. הנס מצוין כמובן גם בהדלקת נרות חנוכה שמונה ימים וגם במאכלים בסופגניות, וגם בתוספת על הניסים ובאמירת הלל".
עוד תפקיד מרתק למנהגים שצבי מציין הוא לחבר את הציבור אל היהדות, אל העולם היהודי. "לא כולם מחוברים ונמצאים בבית הכנסת ובבית יהודי שומר מצוות, וחכמים חיפשו דרכים לקרב גם אותם אל היהדות", מסביר צבי. "כך למשל מנהג אכילת הסופגניות. אוכל זה דבר שמשותף לכולם, וכשמחברים את זה לנס פך השמן כולם מבינים שהתחולל פה נס מיוחד".
"מנהג נוסף בחנוכה הוא דמי חנוכה", מספר צבי. "מקורו של המנהג הוא בנתינת צדקה. יהודים תמיד שיבחו את מצוות הצדקה, אבל בחנוכה חכמים רצו לקבע רעיון מסוים. במקרה הזה הרעיון שהיוונים רצו לבטל את עמודי היהדות. על שלושה דברים העולם עומד – על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. אומר ה'פרי מגדים', ממפרשי השולחן ערוך, שזה נועד לחזק את גמילות החסדים". צבי מדגיש: "כשאומרים 'מקור' למנהג, זה לא בהכרח שהמנהג נולד כך. ייתכן שהוא כבר היה נהוג וקיים, וחכמים נתנו לו טעם נכון שמחבר אותו לעולם היהודי".
"אצל יהודי אשכנז יש מנהג בחנוכה לשחק משחקים כמו קלפים", מוסיף המרצה. "באזורים אלה במקביל לחנוכה, הגויים חגגו את חג המולד שלהם. היום הוא חג ידידותי ונחמד, אבל פעם זה היה חג שהייתה בו ליהודים סכנה גדולה. אם גויים היו רואים יהודי או חנוכייה על הבית – הם היו עלולים חס וחלילה לבצע פוגרום במקום. זו הסיבה שיהודי אשכנז היו מדליקים את החנוכייה בתוך הבית, ואפילו במקום יותר נסתר, כדי שלא יראו אותה מבחוץ. מאותה הסיבה, נזהרו שלא ללמוד תורה כדי להימנע מהצרות של הגויים סביב זה. הזהירות הזו מיצבה את המשחקים כחלק מחג החנוכה".
"במקביל לחנוכה, הגויים חגגו את חג המולד שלהם. פעם זה היה חג שהייתה בו ליהודים סכנה גדולה. אם הגויים היו רואים חנוכייה על הבית, היו עלולים ח"ו לבצע פוגרום"
סיפורו של סביבון
רחל ברלב היא אספנית סביבונים ותיקה. "בשנת 1966 לקחתי את האחיינית שלי לטיול טרום בת מצווה ללונדון, זה היה בחופשת חנוכה. שמנו את המזוודות במלון ובצהריים הלכנו לשוק. שם בפינה הייתה חנות לצעצועי עץ. נכנסנו לחנות, ואני רואה שם סביבונים. לא סביבונים של חנוכה, אלא כאלה עם פרצופים ודמויות וצבעוניות. חזרתי ארצה עם תיק מלא סביבונים ואמרתי לאחיינית שלי, יהלי: מהיום דודה שלך אוספת סביבונים", נזכרת רחל בחיוך.
"כילידת הארץ, השאלה הראשונה שעלתה במוחי כשראיתי את הסביבונים הייתה: מה, גם לגויים יש סביבונים? כי אנחנו גדלנו פה וידענו שהסביבונים הם שלנו", מספרת האספנית הוותיקה. "אז התחלתי לחקור. יש לי אוסף של ספרים מהעולם כולו על סביבונים בשפות שונות – יפנית, אנגלית, צרפתית, ספרדית, גרמנית. אבל בארץ לא נכתב הרבה, למעט ספר שאני כתבתי במסגרת תערוכה".
"הסביבון הוא משחק אוניברסלי", מסבירה רחל על המשחק האהוב. "במצרים, בקבר של תות ענח' אמון, שהיה מלך מצרי, מצאו קונוס בצורת פורפרה, משובץ שנהב. כלומר משהו יוקרתי. גם בבבל ובמזרח הרחוק מצאו סביבונים. אני מדגישה שלא מדובר בסביבוני חנוכה אלא יותר בפורפרה, אבל העיקרון הוא זהה".
הסביבון שאנחנו מכירים, מסתבר, הוא מתקופת האימפריה הרומית. הצבא הרומי הביא את המשחק למדינות אירופה, מגרמניה זה עבר ליהודי אשכנז, ומהם – למזרח אירופה. למרבה ההפתעה, המנהג של סיבוב הסביבון הקטן והחמוד שבו שיחקנו כילדים וכיום משחקים בו ילדינו – הוא במקור בכלל משחק שלא מיועד לילדים – הימורים. "כסביבון הימורים היו לו כל מיני צורות", היא מחדשת. "לנו יש ייחוד של סביבון מרובע שיש לו ארבע אותיות, ועם קום המדינה היה גם סביבון מכונף, עם ארבע כנפיים ועליהן האותיות. בסביבונים אחרים יכולות להיות יותר פאות – סביבון משושה, מתומן, ואפילו עשר פאות! אנחנו מכירים גם את ה'בייבלייד'. זהו למעשה סביבון יפני, אבל לא חושבים עליו כסביבון, כי זה לא דומה לסביבון חנוכה".
רחל מסבירה את משמעות האותיות הכתובות על הסביבון: "האותיות נגה"ש בתפוצות, שאנו מכירים במשמעותן 'נס גדול היה שם', הינן אותיות לועזיות ששימשו להימור. במשחק ישנה קופה, כל שחקן בתורו מסובב סביבון שקובע על פי הפאה שעליה הוא נופל את תוצאת הסיבוב". בתרגום מגרמנית: ג/G גאנץ, "הכל" – זכייה בכל הקופה. נ/N ניכסט, "כלום"- המשתתף לא זכה ולא קיבל כלום מהקופה. ה/H האלב, "חצי"- זכייה בחצי הסכום שבקופה. ש/S שטאל אין, "שים אחד" – שים אחד בקופה, הפסדת.
"בתקופת העות'מאנית לא שיחקו בסביבונים בארץ. יש לי ספרים של תיירים שבאים מחו"ל וכותבים על המושבות ואין בהם אזכור לסביבונים. יהודי התפוצות במדינות אסלאם במאה ה-18 וה- 19 וגם בתחילת המאה ה-20 לא שיחקו בסביבונים בחנוכה. זה לא היה מנהג של החג. כששליחי הציונות הגיעו לצפון אפריקה, הם הביאו מהארץ גם את הסביבונים. מה שכן בארץ יצרו סביבונים עם האות ש' בשביל תיירים, ועם האות פ' בשביל מקומיים, עם המוטיבים המתאימים לעבודות תימניות. אותו דבר יש לי סביבונים עם מוטיבים אוזבקיים, שיצרו כאן יהודים שבאו מאוזבקיסטן או שהזמינו אותם משם לאחר קום המדינה", מספרת רחל.
"ביוון לכל דבר היה אל. היה גם אל למשחקי ילדים ולסביבונים. הקדישו אותו לילדים שנפטרו, קברו את הסביבון יחד איתם, אבל הקדישו את זה לאל, אז לא יכול להיות שיהודי לומד תורה שיחק בסביבון אז"
הקשר של סביבון לחנוכה
רחל טוענת שהאגדה לפיה ילדים יהודים העמידו פנים שהם משחקים בסביבונים כדי שחיילים יוונים לא יגלו שהם לומדים תורה בסתר – הינה אגדה בלבד. היא מנמקת את דעתה: "ביוון לכל דבר היה אל. היה גם אל למשחקי ילדים, והיה אל לסביבונים. הקדישו אותו לילדים שנפטרו, קברו את הסביבון יחד איתם, אבל הקדישו את זה לאל, אז לא יכול להיות שיהודי לומד תורה שיחק בסביבון. לכל היותר מתייוונים אולי שיחקו. וגם זה לא נכון.
"בנוסף, הסביבונים היווניים הם שונים בארכיאולוגיה. הייתי באתונה במוזיאון לארכיאולוגיה מודרנית וגם במוזיאון הישן של הארכיאולוגיה, הסביבונים שם היו 'סביבוני שוט', שמכים בסביבון עם מקל, ואינם דומים כלל לסביבונים שלנו. זאת ועוד, אין לנו גם כתבים של חכמים לא במשנה ולא בגמרא שמתנגדים למשחק בסביבון. על איסורים על קוביות ועל מפריחי יונים אנחנו קוראים, אבל על סביבונים לא. כמו כן, לא נמסרו ממצאים ארכיאולוגיים בארץ ששיחקו בסביבון כלשהו. הסביבון היווני היה עשוי מחרס, הוא היה בצורת קונוס ודמה יותר לפורפרה, שמשליכים עם חוט. אלו כמה סיבות למה לא יכול להיות שהאגדה הזו התרחשה במציאות".
אז איך הגיע הסביבון לחנוכה, בכל זאת? "בימי חנוכה הימים קצרים והלילות ארוכים", היא עונה. "נמצאים בבית, ובחנויות יש סביבוני הימורים, וזה מושך אנשים. המקומיים שיחקו בסביבון הימורים, אז גם היהודים שיחקו. הרבנים היו צריכים 'לנכס' את הסביבון ליהדות ולהעניק לו משמעות. ניתנו לכך הרבה פירושים. 'נס גדול היה שם' (בארץ ישראל). רעיון נוסף הוא הגימטרייה של האותיות נגה"ש היא 358, והיא שווה לגימטרייה של המילה 'משיח' כמבשר את ביאת המשיח. משמעות נוספת לאותיות היא: 'נרות שמונה (על פי) הלל גמור'. משמעות זו מתייחסת לפסק ההלכה שנקבע במנהג הדלקת הנרות על פי בית הלל, 'מוסיף והולך'. ישנם הרבה פירושים", היא מסכמת.
לסיום, רחל מספרת שהיא אוספת כל דבר הקשור לסביבונים – כולל בולים, שבועונים, ספרי לימוד קריאה ומילונים. "אני אוספת הכל, ולכן זה לא מעניין אותי כמה סביבונים יש לי. מה שמעניין אותי זה המחקר. השאלות שעולות בפניי מעניינות אותי".
