בשבת הקרובה נכריז בבתי הכנסת "חזק חזק ונתחזק" ונחתום את ספר בראשית.
רגע לפני שאנו עוברים לדרמה הלאומית של שעבוד מצרים והיציאה ממנה, כדאי לקחת רגע כדי לסכם עשרה יסודות אמונה שניקח איתנו מספר בראשית:
- העולם אינו מקרי: בריאה ואחריות
נקודת הפתיחה של התורה היא רגע הבריאה, בקביעה שהעולם נברא ברצון מכוון. המשמעות אינה רק תיאולוגית אלא מוסרית: אם העולם נברא, הרי שיש לו תכלית, והוא אינו רק ג'ונגל שבו החזק שורד. ההכרה בבורא ובבריאה מחייבת את האדם להבין שהוא אינו האדון הבלעדי על הטבע, אלא מופקד עליו כשומר, כשותף וכמי שנושא באחריות לקיומו של העולם, לפיתוחו ושגשוגו.
- על אדישות וערבות
השאלה הנוקבת ביותר בספר נשאלת כבר בהתחלה: "השומר אחי אנוכי?". ספר בראשית זועק את התשובה לאורך כל דפיו: כן, אתה שומר אחיך. האדישות המוסרית היא אם כל חטאת. מורשתנו מתחילה בהבנה שאנחנו ערבים זה לזה, ואסור לנו לעצום עין מול סבלו של הזולת, בוודאי כשהוא קרוב משפחה או בן לעמך.
- מתיקון עולם לתיקון עם
תחילת הספר מתארת סדרה של כישלונות אוניברסליים (הגירוש מגן עדן, המבול, מגדל בבל). הלקח הוא שניסיון לתקן את האנושות כולה בבת אחת אינו עובד. הבחירה באברהם אבינו מסמנת שינוי כיוון: הדרך לתיקון העולם עוברת דרך בניית מודל מופתי מצומצם – משפחה ואומה ("ואעשך לגוי גדול"), שתהווה מגדלור מוסרי ורוחני לשאר העמים.
- צדקה ומשפט
אברהם אבינו, אבי האומה, לא נבחר בגלל למדנותו וגם לא רק בגלל אמונתו המופשטת, אלא בגלל המצפן המוסרי שלו: "כי ידעתיו… ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט". המורשת האברהמית מלמדת שאין דתיות אמיתית ללא רגישות אנושית. אהבת ה' ואהבת האדם כרוכות זו בזו ללא הפרד.
- כוחה של ההתמדה – יצחק

בעוד אברהם הוא המהפכן פורץ הדרך, יצחק מייצג את כוח השימור והרצף. הוא חופר מחדש את בארות אביו ושומר על הקיים. השיעור של יצחק חיוני לכל חברה חפצת חיים: מהפכות הן חשובות, אך ללא היכולת האפורה והיומיומית לשמר, להמשיך ולהעביר את המסורת לדור הבא ("מסורת"), אין קיום לחידוש, ואין המשכיות לבשורה.
- התרחקות ושיבה – יעקב
חייו של יעקב מלמדים שלעיתים הדרך להמשיך את הדרך, עוברת גם ביכולת להתרחק, להתעצם ולהתפתח דווקא במקום המרוחק, ורק אז לחזור אל הארץ המובטחת ממקום בוגר, בשל ומפותח יותר. יש כאן אף מסר רחב יותר: זהות יהודית ורוחנית נבנית מתוך התמודדות עם קשיים, ספקות ואתגרים. האמונה אינה בריחה מהמציאות, לאי של ודאות ושל שקט, אלא זירת מאבק והתמודדות שלעיתים נתיביה דורשים מאמץ והתגברות על משברים.
- ארץ ישראל בין נס לטבע
ביחס לארץ ישראל יש כפל פנים: מצד אחד הזיקה אליה מבוססת על הבטחה אלוקית, ומצד שני האבות רוכשים בה אחיזה בכסף מלא ובמעשה אנושי (מערת המכפלה, שכם). ספר בראשית מלמד שאין לסמוך על הנס ועל ההבטחה בלבד. מימוש החזון הרוחני דורש השתדלות מעשית, פוליטית וכלכלית. הקדושה חלה על המציאות הארצית, ומתפתחת גם מתוך ובאמצעות ההיסטוריה הריאלית.
- מבחן האחווה – יוסף ואחיו
המעבר ממשפחה לעם כמעט מתרסק בשל שנאת חינם ומכירת יוסף. הספר מסתיים בתיקון הגדול של יוסף, המוחל לאחיו. זהו לקח נצחי: האיום הגדול ביותר על עם ישראל אינו האויב החיצוני, אלא הפירוד הפנימי. ללא סולידריות וללא היכולת לסלוח ולוותר בתוך המשפחה, לא נוכל לשרוד כעם.
- יד הא-ל הנעלמה
סיפור יוסף מעניק לנו שיעור בהסתכלות על המציאות. מה שנראה כרצף של אסונות ומזימות פוליטיות, מתברר בסוף כתוכנית א-לוהית: "אתם חשבתם עליי רעה, א-לוהים חשב לטובה". ספר בראשית נוטע בנו את האמונה שגם כשההיסטוריה נראית כאוטית, גם כאשר התגלותו של הא-ל נעלמת ומשתתקת, עדיין ישנה יד מכוונת המובילה את המהלכים אל עבר התיקון והמימוש.
- 10. מבחן ההכלה והתשובה
ספר בראשית מתחיל בסדרה של החלפות: הקב"ה מחליף את הקשר עם האנושות הראשונית בברית שהוא כורת עם נח. לאחר מכן, מחליפה אותה הברית עם אברהם. גם בהמשך הדרך חלק מזרעו של אברהם לא ממשיך את הברית (ישמעאל), ואף חלק מזרעו של יצחק (עשיו). השינוי הגדול מגיע בדור הבנים של יעקב. למרות החטאים השונים שנעשים על ידי בניו של יעקב, למרות המשברים הכבדים איתם הם מתמודדים, זועקת כאן הקביעה: כולם ממשיכים את הדרך. הדרך להמשך היא לא על ידי דחיה ופסילה, אלא על ידי מסע ארוך ומפרך של תיקון ותשובה.
זוהי התשתית עימה ממשיכה התורה, זהו המסד על גביו ממשיכה להתפתח ההיסטוריה הישראלית. מאז, ועד היום.
