הרב ד"ר יצחק בן דוד, ראש בית המדרש שערי ציון להכשרת רבני עריםסיפורי לידה רבים מלווים את ספר בראשית לכל אורכו. גם בהמשך התורה נפגוש לא מעט סיפורי לידה, אך סיפור לידתו של משה הוא ייחודי במרכיביו ובמאפייניו:
"וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת־בַּת־לֵוִי׃ וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי־טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים".
רגע המבט של האם בבנה הנולד ייחודי לסיפור זה. לא קודם לכן בתורה, וגם לא לאחר מכן, נפגוש את תיאור הרגע המכונן והיסודי הזה בקיום האנושי: הרגע שבו האם מתבוננת ורואה בעיניה את היצור הזעיר שבמשך חודשים ארוכים היה צפון בבטנה ולא היה באפשרותה לראותו. מיד לאחר המבט האינטימי הזה, היא מזדרזת להצפין אותו כדי שאף עין אחרת לא תוכל לראותו. כשהיא אינה מצליחה עוד להצפינו, היא נאלצת להניחו בתיבה בתוך היאור.
אך ראיית האם בשעת הלידה איננה הראייה היחידה המופנית כלפי משה. משה מוסיף להיות מושא למבטן של נשים נוספות בהמשך הסיפור:
"וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה־יֵּעָשֶׂה לוֹ׃ וַתֵּרֶד בַּת־פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל־הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל־יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת־הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת־אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ׃ וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת־הַיֶּלֶד וְהִנֵּה־נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה".
אחותו ניצבת מרחוק כדי לדעת את קורותיו ולעמוד על מה שיעלה בגורלו. בת פרעה רואה את התיבה, ולאחר מכן רואה אותו עצמו; ראייה המעוררת בה חמלה ותשומת לב מיוחדת, שלבסוף באה לידי ביטוי בהחלטה לאמצו לבן.
כשם שבלידתו היה משה מושא לראייה, כך כשהוא גדל ומתחיל לפעול בעולם – הוא זה שרואה אחרים. כנגד שלוש הפעמים שבהן מופיע השורש רא"ה ביחס למבט על משה בראשית חייו, אנו מוצאים כי גם בסיפור הראשון על משה כאדם בוגר, פעולתו נובעת מכוח ראייתו את האנשים בסביבתו:
"וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל־אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ־עִבְרִי מֵאֶחָיו׃ וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת־הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל".
גם כאן מופיע פועל הראייה שלוש פעמים. נראה שהכתוב מבקש להצביע על כך שהראייה האמפתית שמשה זכה לה בראשית חייו, היא שהטביעה חותם באישיותו ואפשרה לו לראות אחרים הנמצאים בצער ובמצוקה. אם פירוש זה נכון, עולה שהזיקה הראשונית בין משה לאחיו ולעמו נבעה מכוח הראייה והחמלה שהפנתה כלפיו דווקא… בת פרעה!
לא התגלות ה' היא שמייצרת בקרבו של משה את ההתגייסות הראשונית לגורל עמו, אלא דווקא תשומת לב, אמפתיה ורדיפת צדק, שניטעו בו מכוח החוויות המכוננות שהוטבעו בו בימים הראשונים של חייו.
בין הפסוקים המתארים את המבט על משה התינוק, לבין הפסוקים המתארים את משה הבוגר הרואה אחרים, מופיע הפסוק החשוב הבא מפיה של בת פרעה:
"וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת־פַּרְעֹה וַיְהִי־לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן־הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ".
העובדה שדווקא בת פרעה מעניקה למשה את שמו שילווה אותו כל חייו, קשורה למקום המרכזי שהיה לה בעיצוב דמותו. אך השם שהיא מעניקה לו משקף בדיוק את ההיפוך שעובר משה – ממי שמקבל תמיכה, ראייה ודאגה, למי שמעניק את אלו לאחרים. בת פרעה לא קוראת לו 'משוי' אלא 'משה' (פועל יוצא). כאילו באה לומר לו: אתה, שנמשית על ידי מן היאור, תכלית חייך וייעודך יהיו למשות אחרים מצרתם ומעבדותם. וזהו בדיוק מה שיקרה בחייו של משה הבוגר. בקריאת השם על ידי בת פרעה שלובים עומק מוסרי ופסיכולוגי, ואף מעין נבואה שנזרקה בה לגבי אחריתו ותכלית חייו של משה רבנו.
ובת פרעה אינה היחידה. הפרשה כולה רצופה בדמויותיהן המופלאות של לא פחות מחמש נשים שונות, המעזות למרוד בצו המלכותי ופועלות מתוך אומץ לב, יושרה ואמת פנימית עמוקה. הלא הן: יוכבד ומרים, שפרה ופועה ובת פרעה. כל הנשים הללו פועלות בזירה הציבורית מתוך חיבור פנימי לחיים, ליצירת חיים ולאהבת החיים. אומץ ליבן, תושייתן והמבט המיטיב שלהן, הם שעמדו בבסיס אישיותו ודרכו של משה רבנו, שיהפוך לנותן התורה ולמנהיג הנצחי של עם ישראל לדורותיו.
*
הרב יצחק בן דוד הוא ראש בית המדרש 'שערי ציון' ביד הרב נסים בירושלים
