חזרת מיילדת ואנשי צוות רפואי בשבת

בפרשת שמות מביאה התורה בין השאר את סיפורן של המיילדות. בשפות רבות המילה "מיילדת" מורכבת מהמילים "עם האישה" או "עם האם". בשפות אחרות קרויה המיילדת "אישה חכמה", ואף בלשון חז"ל נקראת המיילדת "חכמה" (שבת, פי"ח, מ"ג) או "חיה" (חולין, פ"ד, מ"ג).

שאלה נפוצה בהלכות שבת ורפואה בקרב רופאים, מיילדות ועובדי-הצלה היא החזרה הביתה בשבת לאחר טיפול בחולה שיש בו סכנה. התשובה לה נשענת על מחלוקת פוסקים בעניין יום טוב. יש פעולות שתחילתן לצורך יום טוב וסופן לא לצורך יום טוב, והתירו לגמור אותן ביום טוב, שאילו לא היו מתירים זאת, אנשים לא היו מתחילים אותן, והיו נמנעים משמחת יום טוב. מחלוקת בפוסקים האם ההיתר הזה הוא רק בפעולות שאסורות מדרבנן או אפילו במלאכות שאסורות מן התורה.

במשנה מובא "מי שיצא ברשות ואמרו לו כבר נעשה מעשה – יש לו אלפים אמה לכל רוח. אם היה בתוך התחום – כאילו לא יצא. כל היוצאים להציל חוזרין למקומן" (עירובין, פ"ד, מ"ג). אם היוצא להציל לא יצא מחוץ לתחום, פשוט שמותר לו לחזור לביתו, שכן אין בכך כל איסור. אלא שהמשנה מוסיפה שני חידושים. ברישא נאמר שאף מי שיצא מחוץ לתחום, מותר לו להלך אלפיים אמה מן המקום שבו סיים את מצוותו. מעיקר הדין, היוצא מחוץ לתחום אינו רשאי לצאת מד' אמותיו, אך עבור זה שיצא ברשות – ופירש רש"י שם, שיצא לצורכי פיקוח נפש – הקֵלו והתירו לו להלך אלפיים אמה לכל רוח.

בסוף המשנה נקבע  באופן גורף שכל היוצא להציל, חוזר למקומו – ומשמע שרשאי להלך עד לביתו אף אם המרחק גדול מאלפיים אמה.

דין זה מופיע אף במשנה במסכת ראש השנה, "בראשונה לא היו זזין משם כל היום, (הכוונה לעדים שבאו להעיד על המולד), התקין רבן גמליאל הזקן שיהו מהלכין אלפים אמה לכל רוח. ולא אלו בלבד, אלא אף חכמה הבאה ליילד, והבא להציל מן הדליקה, ומן הגייס, ומן הנהר, ומן המפולת – הרי אלו כאנשי העיר, ויש להם אלפים לכל רוח" (פ"ב, מ"ו). מדברי הגמרא בעירובין והמשנה בראש השנה עולה שמותר ליוצאים להציל לחזור אלפיים אמה לאיזה כיוון שהם רוצים. מעבר לכך מותר רק במקרה של פיקוח נפש. סיבת ההיתר היא שהם יצאו בהיתר ולכן התירו להם את גזירת חכמים.

הרב משה פיינשטיין פסק שמי שנוסע בשבת להציל חיים, כמו חברי "הצלה", מותר לו גם לחזור לביתו אפילו אם לצורך כך הוא עושה מלאכה שאסורה מן התורה, בגלל החשש שאם לא יתירו לו זאת בפעם אחרת הוא לא ירצה לטרוח לצורך הצלת חיים (שו"ת אגרות משה או"ח ח"ד, פ'). אולם, הרבה פוסקים חלקו על כך. כך הרב שלמה זלמן אויערבך קבע שלמרות שיש רופאים שאם לא יתירו להם לנסוע ברכבם בחזרה לביתם הם לא ירצו ללכת אף לצורך פיקוח נפש, מכל מקום אין לנו כוח להתיר משום כך לעבור על איסור תורה של מלאכה בשבת, ורק יש להתיר לחזור עם נהג שאינו יהודי (קובץ מוריה, שנה י"ד, מנחת שלמה, ז', ג'). כך גם פסק הרב אליעזר וולדינברג שמותר לרופא לעבור רק על איסור דרבנן לצורך החזרה לביתו, אבל לא על איסור תורה, (שו"ת ציץ אליעזר, חכ"א סימן נ"ט).

הרב אשר וייס מעיד כי שמע מפי תלמיד חכם מובהק אודות רופאה שהייתה נוסעת ברכה לטפל בחולה שיש בו סכנה, וחזרה לביתה ברגל, שהרב יצחק זאב סולוביצי'ק (הגרי"ז), הורה לה לחזור ברכבה, ונימוקו שלא תושפע בתת מודע בעת נסיעתה לטפל בחולה מן הקושי והטורח לחזור ברגל (מנחת אשר ח"ב, מ' ).