מסתדרים
אם חשבתם שהממשלה היא הגוף ממנו נכון ללמוד איך לא מנהלים את העסק, הרי שבשנה האחרונה קם לה גוף ממלכתי מתחרה, שמבט חטוף על הנעשה בו חייב להביא אותנו למסקנה: ממני ראו וכך אל תעשו – הרבנות הראשית לישראל. אתמקד הפעם רק ב'לחמנייה החמה'.
ישיבת מועצת הרבנות הראשית, השבוע. כמה שבחוץ היה קר, בפנים סערו הרוחות על נושא 'נפיץ' שם כבר ירחים רבים: ההשגחה על הכשרות. או יותר נכון מי ישגיח, בעיקר בחו"ל, כלומר – מי ייהנה מהג'וב הנחשק והמתגמל: ראש מחלקת שחיטות חו"ל. ומכיוון שאין טוב ממראה עיניים, התפקיד הזה מחייב (ובצדק) מסע מסביב לעולם, עם גיחות קצרות הביתה לדרוש בשלום המשפחה, וחוזר חלילה.
מסתבר שמנכ"ל הרבנות הראשית, יהודה כהן, (מינוי ש"סניק, איך לא ולמה לא), מינה לאחרונה את עוזרו האישי הרב מלול לראש מחלקת שחיטה בחו"ל, לכאורה (ונראה שגם לא לכאורה) ללא תיאום עם הרבנים הראשיים (מי כאן הבוס?), כאשר גם על הכישורים שלו לתפקיד יש לכמה מחברי מועצת הרבנות סימני שאלה. לא זו אף זו: היות שגם האדם הכי מוכשר בכולם לא יכול לעשות את העבודה לבד, פועל יוצא מהמינוי הזה הוא שליחתם של עוד כמה וכמה וכמה וכמה שוחטים (מאנ"ש?) לנקודות אטרקטיביות רבות על הגלובוס. מסכנים. זה היה כבר צעד אחד יותר מדי, או אם תרצו 'הקש ששבר את גב הגמל'.
כל מי שמקורב איכשהו לבניין של הרבנות הראשית, יודע שהרב הראשי האשכנזי, הרב קלמן בר, והמנכ"ל יהודה כהן, הם לא בדיוק 'אחוקים'. חתול שחור, אולי להקת חתולים שחורים, עברה ביניהם. הטענה הנשמעת ממקורבי הרב היא כי במהלך שלוש שנות כהונתו, הוביל המנכ"ל מהלכים שכללו הזזת בעלי תפקידים משמעותיים ומקצועיים באגף הכשרות מתפקידם, שלא על דעת הרב הראשי ושלא על דעתו. אלה מקצת הטענות.
כל זה התפוצץ בישיבת מועצת הרבנות הראשית ביום ראשון, השבוע, לא לפני שבפעם קודמת, בתגובה לדרישה של הרב בר, השיב לו המנכ"ל: "אני לא מתחשב בך". אחד מחברי מועצת הרבנות הראשית שיתף ל'מעריב' את תחושתו ואמר: "חוצפה שאין כדוגמתה, דברים שמעולם לא ראיתי". אז בישיבת מועצת הרבנות הראשית השבוע אזרו כמה חברים שם אומץ וקראו לשים לדבר הזה סוף. הם קראו להביא לפיטוריו של כהן, לא רק בשל חוצפתו, אלא לטענתם גם ובעיקר מכיוון ש"הפיטורים שגרם להם במהלך כהונתו יצרו אנרכיה בתחום הכשרות, והובילו לאירועים חמורים, בהם מתן הכשרים ללא נוכחות במפעלים, חריגות מנהלים במשחטות וליקויים חמורים בכשרות".
אתפלא מאוד אם מר כהן יניח את המפתחות וילך מרצונו. אני גם לא בטוח שברגישות הפוליטית, אם ש"ס תיתן לו גב, מהלך כפוי לפטרו יעבור ככה בשתיקה. אבל מה שכן בטוח הוא שעוד לא הגענו למערכה האחרונה בהצגה.
הדיו טרם יבש, וכבר אדוות המאבק הזה הגיעו. העיתונאי יעקב הרשקוביץ מ'ישראל היום' כתב כי עמנואל בר, בנו של הרב הראשי קלמן בר, מועסק ב-5 השנים האחרונות כמשגיח כשרות במלון בנתניה, העיר שבה אביו (הרב הראשי לישראל, הרב קלמן בר) כיהן בחלק מאותן שנים כרב העיר. וגם כיום, כל עוד לא נבחר לו מחליף, לכאורה יש לו אחיזה הלכתית שם – מה ששם את העסקת בנו כמשגיח כשרות בניגוד עניינים, לכאורה. הרשקוביץ הביא באתר 'ישראל היום' שיחה מוקלטת בין אדם שהציג עצמו כמי שעתיד לשבות במלון בשבת והתעניין על מצב הכשרות. המשגיח, שהציג עצמו בתחילה כרב ברקוביץ, נשאל אם הוא לא הרב בר, והשיב על כך כי 'בר' הוא הכינוי. מה האמת, תבינו לבד. מריח לא טוב? ניסיון להסתיר משהו?
מה שבטוח, אותם אנשים שהיה להם עניין לעשות שיימינג לרב הראשי ולמשפחתו, דאגו להפיץ את הסרטון הזה ברשתות. לפני שהספקנו לומר ג'ק רובינסון, כבר הוגשה למבקר המדינה תלונה נגד הרב.
ואחרי כל זה, תגידו, לא הגיע הזמן למהפכה של ממש בכל ענייני הכשרות במדינה? (אולי צהר זו התשובה?!!).
הכל דיבורים
הרבה מלל נשפך השבוע בכנסת ובתקשורת על נושא חוק הגיוס. חלק מהסיעות החרדיות חיזקו איומן שלא לתמוך בתקציב המדינה בקריאה שנייה ושלישית אם חוק הגיוס לא יעבור עד אז בכנסת. בוועדת חוץ וביטחון ירדו לרזולוציות נמוכות בכל הקשור ליעדי הגיוס, לסנקציות ולשאר פרטים מעצבנים אבל חשובים. הפלג הירושלמי הקיצוני הפגין מול שערי הבקו"ם שעה שמאות צעירים חרדים באו וכן התייצבו לשירות צבאי.
אך מה שלכולם ברור: גם אם החוק יצלח את הכנסת במהירות הבזק הוא יקבל ציון 'נכשל' בבג"ץ, יהיה הרכב השופטים אשר יהיה. ואנו – כולנו – נותרים עם הבעיה: מאין יבוא עזרי? איך צה"ל ימלא את השורות? בעיקר של 7,000 הלוחמים שחסרים לו כאן ועכשיו. לענ"ד, אם להיות ריאליים וכנים, זה לא הולך לקרות, השורות לא יתמלאו מהר כל כך. בישיבת חו"ב ביום ראשון הודה נציג אכ"א, תא"ל שי טייב, כי לפי הנראה עתה, המחסור לא כולו יתמלא רק מחרדים. פרשנות שלי: המילואימניקים יוסיפו לסחוב על גבם עוד ועוד ימי מילואים.
ובכל זאת, קרן אור באפלה: את השבוע החולף אנו סוגרים עם כ-700 צעירים חרדים שהתייצבו בלשכות הגיוס של צה"ל ועלו על מדים. ביום שני התגייסו 537 חרדים – 350 מהם ליחידות קרביות והשאר כתומכי לחימה. הם התגייסו לחטיבת חשמונאים החרדית, לנצח יהודה, לפלוגת ח"צ החרדית בצנחנים, ועוד. נכון שעדיין לא מדובר באלפים, אבל משהו זז. הם הגיעו חרף הפגנות אלימות של הפלג הירושלמי, חרף העלאת הטון החריף של רבנים חשובים במגזר החרדי נגד הגיוס, וחרף מלחמות הפוליטיקאים סביב הנושא.
לענ"ד, נכון לשים לב גם לדברים שאמר אלחנן וסרמן, ראש מדור גיוס בחטיבת החשמונאים: הפעם חלק גדול מהמתגייסים לא הגיעו לבדם, כבעבר, אלא עם משפחותיהם החרדיות, שליוו אותם לשערי הבסיס ונפרדו מהם בחום. ואני מוסיף: בלי לחשוש מהפלג, בלי לחשוש שיצולמו ושתמונתם תופץ בשטיבלים. מהפך זה עדיין לא, אבל שינוי קל ומבורך – בהחלט.
השאלה היא איך הופכים את אותה קרן אור דקה לאלומת אור ענקית? זורק הצעה: מסיפורים של חבר'ה חרדים שהתגייסו וכבר משרתים בצבא, אני למד כי סיפורים ששמעו מקודמים להם השפיעו על החלטתם להתגייס. כלומר, ההיכרות האישית, המבט בעיניים, הם כלי חזק שיכול להניע לפעולה להתגייס.
ופה, אני חושב שגם לנכדינו ולילדינו (תלוי בגיל) ה'סרוגים' יכול להיות תפקיד חשוב. לענ"ד, בישיבות ההסדר ובישיבות התיכוניות (כיתות י"א וי"ב) צריכים לצייד את התלמידים בידע רחב ככל שניתן בסוגיית הגיוס וההתחמקות מגיוס מכל ההיבטים, כולל 'דע מה שתשיב' לת"ח שיודע לשאול. ואז לשלוח את התלמידים, בדגש על אלה שכבר התגייסו במסגרת ישיבות ההסדר (לא יזיק אם גם הר"מים יצטרפו), להסתובב במקומות שצעירים חרדים בגיל לקראת גיוס מסתובבים ומבלים, לפתוח איתם בשיחות, אפילו בלימוד סוגיה, לעניין אותם על השירות בצבא, תוך הדגשה שאינו מתנגש עם הערכים, ולהזמין אותם לבקר בישיבה ה'סרוגה' כדי שיראו שאינה נופלת בכלום מזו שלהם.
להבנתי, השינוי ברחוב החרדי יבוא מלמטה. אין זה אומר שיש להרפות מהסנקציות הכלכליות וממעצר העריקים. סביר שהשימוש בשני אמצעים אלה בשבועות האחרונים היה טריגר לגידול במספר הצעירים החרדים שכן התגייסו השבוע. אחוז בזה, וגם מההוא אל תנח ידך. מול המקל, יש גם גזר. אם הצעירים החרדים שייפגשו עם עמיתיהם ה'סרוגים', אלה המשלבים ספרא וסייפא, יתרשמו מהם לטובה – בטוח שחלקם ירצו להיות כמותם, ויתגייסו.
את עצתי אתם יכולים לזרוק, יכולים לאמץ. יכולים לעשות לייק, יכולים לגחך. אני שחררתי דבר שאני מאמין בו.
קרן אור באפלה: את השבוע החולף אנו סוגרים עם כ-700 צעירים חרדים שהתייצבו בלשכות הגיוס של צה"ל ועלו על מדים
הילכו שניהם יחדיו?
אפשר להגיד מה שרוצים על היועצת המשפטית לממשלה. דבר אחד בטוח – אומץ יש לה. מילא העימות המתמשך שלה מול נתניהו וסביבתו הקרובה, אבל להיכנס לקרב ראש בראש מול השר איתמר בן גביר ולדרוש מנתניהו שיפטר אותו מהממשלה, זו כבר ליגה אחרת. אף שידעה בוודאות שראש הממשלה ינפנף את בקשתה (ולא רק בגלל שבלי בן גביר ומפלגתו אין לו ממשלה), ואף שהיא גם יודעת שמהרגע שתוגש עתירה בעניין לבג"ץ ועד שתתקבל הכרעה יחלפו כנראה חודשים רבים (והבחירות כבר כאן, ולך תדע מה יהיה עם שניהם) – מכיוון שלתפיסתה בן גביר 'משתלט' על המשטרה והופך למעין מפכ"ל על, מה שפוגע בסדרי השלטון, היא לא מרפה. לפחות למען ישמעו ויראו. הוא ואחרים.
בעיניים שלי, מכל הצרמוניה הזו יש מרוויח אחד גדול, ולעומתו מפסיד אחד גדול. המרוויח – בן גביר עצמו. דרישת היועצת, ובעיקר התגובות לה, הן דלק במבער המנדטים שלו. 8-9 נראים מונחים כבר בכיס שלו זה זמן רב. עם בייס כמו שלו, הכותרות סביב הדרישה להדיחו הן בגדר 'וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ'. ככל שהיועצת המשפטית או אפילו בג"ץ ידרשו את פיטוריו של בן גביר, צפוי שהתמיכה בו בסקרים תמשיך לנסוק. הפעם גם בזכות אלה שהבוז שהם רוחשים כלפי המערכת הממסדית, יגבר על הסלידה הטבעית שהם רוחשים לבן גביר. הפעם עשויים לתמוך בו כהצבעת מחאה, גם עם יניחו אטב על הנחיריים שלא להרגיש בריח הרע שעשוי לנדוף, לטעמם, מהצבעתם זו.
מי שמבין את זה טוב, הוא מיודענו השר סמוטריץ'. בישיבת הממשלה ביום ראשון תקף סמוטריץ' (הוא לא היה היחיד שעשה כן) את אנשי הייעוץ המשפטי לממשלה ואמר להם: "בגללכם יהיו לבן גביר 20 מנדטים, זה הדבר היחיד שאתם עושים כאן". לא הייתי, לא ראיתי, לא שמעתי, אבל כמי שקצת מכיר את בן גביר, אני מניח שמן הסתם בן גביר חשב אז בליבו: "מהפה שלך לאלוקים".
ובכל זאת, אדם קרוב אצל עצמו. בכל מנדט שיתווסף לבן גביר, יש חלק שהגיע מבאר התמיכה הפוטנציאלי של סמוטריץ'. ואם מול 8-9 מנדטים של בן גביר, נכון להיום, כמעט בכל הסקרים, סמוטריץ' מתנדנד סביב אחוז החסימה, פעם למטה, פעם למעלה. ברור שאם בן גביר יעבור את רף 10 המנדטים, זו כמעט ללא ספק תהיה קבורת חמור לרשימה של סמוטריץ'. לכן, לפחות בעיניים שלו, לו מותר להתערב ואף לכעוס על היועצת ואנשיה, שאולי באים לקלל אבל בתכל'ס מביאים ברכה. לבן גביר ולחבריו.
ואחרי שאמרנו את כל זה, אף אחד לא יתפלא אם ברגע האחרון לפני סגירת הרשימות, שוב יקרא הקוסם נתניהו לשני ה"חברים" – סמוטריץ' ובן גביר – וישדלם (בנחישות שלא תוכל להתפרש בשני אופנים) לרוץ בבלוק אחד, כבעבר. רק שהפעם, מכוח הובלתו בסקרים – ובגדול – אין ספק שבן גביר יתבע לעצמו את ראשות הרשימה המשותפת. כעורך דין ממולח, הוא יוסיף על כך כהנה וכהנה התחייבויות (בכתב, חתומות), תקציבים, תפקידים, וכל מה שצריך. סמוטריץ' צפוי להיות בעמדה נחותה במגעים אלה, ועם אגו כמו שיש לו, זה לא הולך להיות לו קל. אך מכיוון שהבן אדם חכם, הוא עשוי להפנים שזה הולך להיות משחק אפס – הכל או כלום.
מה שבטוח, נתניהו, כמי שעומד בגוש הימין, מבין שהוא לא יכול להרשות מצב שארבעה מנדטים (=אחוז החסימה) יירדו לטמיון אם מפלגת הציונות הדתית ברשימה עצמאית לא תעבור את אחוז החסימה. 'מכבש לחצים' שלו על שניהם זה אנדרסטייטמנט למה שצפוי. נותרה רק שאלה אחת: מי אמר שמה שהיה הוא שיהיה, ונתניהו יוסיף למלוך עלינו גם לאחר הבחירות?
