הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)במסגרת חברותי בוועדת האתיקה של המרכז הרפואי בתל אביב, הוצגו בפנינו מקרים בהם תפיסת עולם, שמקורה בכת דתית שנוסדה במאה ה-19, ולפיה דם הוא קדוש. לכן, חבריה אינם מקבלים עירוי דם גם במקרים של סכנת חיים. סירוב זה נובע מפרשנותם לפסוקים בתנ"ך, למשל, "כי הדם הנפש". תפיסה דתית זו מהווה דילמה ערכית ומוסרית, האם מרכז רפואי רשאי לאשר בקשה כזו שלא להערות דם גם בשעה של סכנת נפשות.
עירוי דם הוא תהליך שבו מבוצעת העברת דם או מרכיביו מאדם תורם, אל מחזור הדם של אדם אחר.
בפרשתנו כתוב "ויהפכו כל המים אשר ביאור לדם" (שמות ז', כ'). במדרש מובא "מפני מה הביא עליהם מכת דם? מפני שהשליכו את ילדי ישראל לים, שנאמר, 'כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו', לפיכך דן את המים אשר ביאור" (משנת ר' אליעזר י"ט). "מידה כנגד מידה". היאור שאליו הושלכו ילדי ישראל נקם את נקמתו.
בתורה נאמר "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" )ויקרא י"ט, ט"ז(. דין זה מובא ברמב"ם בספר המצוות, "שהזהירנו מהתרשל בהצלת נפש אחד מישראל כשנראהו בסכנת המוות או ההפסד ויהיה לנו יכולת להצילו" (לא תעשה רצ"ז). ההלכה קובעת כי יש איסור לעמוד מנגד אל מול הזולת הנתון בסכנה.
בנוסף, חשיבות רבה מוקנית לציווי בכך שמדובר באיסור לאו, ולא במצוות עשה. כך עולה מדברי הרמב"ם, שכלל איסור זה בהלכות רוצח ושמירת הנפש, ובלשונו: "אף על פי שאין לוקין על לאוין אלו מפני שאין בהן מעשה חמורים הם שכל המאבד נפש אחת מישראל כאילו אבד כל העולם כולו וכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים כל העולם כולו" (פ"א, הט"ז).
חידושה של התורה הוא, אפוא, בכך שגם גרימת מוות במחדל נאסרה, זאת על אף שהעומד מנגד נוכח צרת חברו אינו פוגע בו אקטיבית, אלא רק נמנע מלעזור.
pexels rfstudio
האם חובה להציל מי שחותם במודע לפני הניתוחף שהוא מסרב לקבל דם גם במקרה שחייו יהיו בסכנה? הצלת אדם מישראל אינה נובעת רק מאיסור 'לא תעמוד', אלא גם ממה שנאמר בתורה לגבי מצוות השבת אבדה "והשבתו לו" (דברים, כ"ב, ב'), "אבדת גופו מניין – תלמוד לומר "והשבותו לו"! (סנהדרין, ע"ג, ע"א).
מכאן לומדים שחייב אדם להשיב לחברו לא רק את ממונו אלא גם את גופו, וכך פוסק הרמב"ם: "שחייב הרופא לרפאות כל חולי ישראל והרי הוא בכלל אומרם בפירוש הכתוב: 'והשבותו לו' לרבות את גופו שאם ראוהו מסוכן ויכול להצילו הרי זה מצילו בגופו בממונו או בידיעתו" (הל' רוצח ושמירת הנפש, פ"א, הי"ד).
הרב שלמה זלמן אויערבאך כתב כי חובת הרפואה כוללת במסגרת חיוב השבת אבדה גם את הלאו של "לא תוכל להתעלם" (נשמת אברהם ח"ב, יו"ד ר"ה עמ' רכ"ו). ה'מנחת חינוך' מחדש כי מצד הדין של השבת אבדה אין חיוב להצילו, בדומה להשבת ממון שאינה מחויבת במקרה שהאדם מאבד את ממונו מדעתו (מצוה רל"ז בקומץ למנחה). לדעתו, במקרה זה אף לא עוברים על 'לא תעמוד על דם רעך' כלומר, אין חיוב מהתורה להציל אדם שמאבד עצמו לדעת.
הפוסקים חולקים עליו מכמה טעמים. המרכזי שבהם הוא שבניגוד לממון, אין לאדם בעלות על גופו, כך שאינו מוסמך לאבדו מדעתו (שו"ת דברי יציב, אגרות משה או"ח סי' קכ"ז, יו"ד ח"ב קע"ד, ג וח"ג ס"ס צ'). על כן נראה כי על אף הצהרתו ובקשתו, הצוות הרפואי מחויב להצילו משום 'לא תעמוד על דם רעך' ומדין "והשבות לו", ויש לנקוט כל מה שהרפואה יודעת ומסוגלת כדי להציל חיים.
