מירון ח. איזקסוןעלילה היא בדרך כלל מרכז הסיפור. אומנם סגנונות כתיבה מסוימים, ובעיקר בעידן המודרני והפוסט מודרני, נוטים להצניע את מקום העלילה. אז עוסקים יותר במהלך של הרהורי הגיבור, או למשל ברצף מטפורות וסמלים. ובכל זאת, כתיבת פרוזה עדיין כוללת כמעט תמיד רצף מסוים של אירועים, ויהיו אלה אפילו אירועים המדומיינים במפורש על ידי הדמויות.
מובן שאף בחיינו האישיים והלאומיים, העלילה פעילה ביותר. די אם נקשיב לאיש או לאישה המספרים לקרוביהם את מה שעבר עליהם באותו יום. כך גם אם נדווח לאחרים על אירוע שבו נכחנו, או על חידושים שונים אצל מכרינו.
העלילה קרובת משפחה למילים משמעותיות ביותר בעברית: ראשונה נזכיר את המילה עילה. "עִילַת העִילות", הוא כמובן כינוי לקב"ה. ולהבדיל, המושג עילה מלווה את חיינו גם בצד המשפטי וגם ביחסינו השגרתיים עם אחרים. אחד הדברים הקשים והמרתקים כאחד הוא החיפוש אחרי "העילה" המובילה אדם זה או אחר במעשיו העקרוניים. בכל מקרה, העילות מובילות את העלילות, וייתכן שגם לאחר שהעלילה עצמה נפרשת, העילות שהביאו אותה לעולם ממשיכות להתקיים בה בדרך כזאת או אחרת!
והעלילה ממשיכה לקרות בחיינו, לא רק בספרים ובסרטים, ולא רק בדברי ימי ההיסטוריה, אלא ממש מרגע לרגע. אדם עשוי להצליח בעלילת הדברים, אך גם "עלול" להיכשל בבחירת מעשיו. ובהתפתחות מסוימת וכלל לא פשוטה, העלילה יכולה להתפתח עד לכדי התעללות. דהיינו, מעשי עלילה מסוימים הנעשים על ידי אדם או קבוצה עלולים להפוך ולהיחשב להתעללות מבחינת אדם או קבוצה אחרת.
לעיתים ההתעללות נעשית במודע (דומני שבדרך כלל זה המצב), ולעיתים אדם עוצם את עיניו ואינו ערני למשמעות המרה של מעשיו כלפי אחרים. התעללות בין אנשים היא דרגה מפחידה של גרימת נזק נפשי וגופני. במובן זה, העלילה מקבלת צביון חמור ומענה. מצד שני, עלילה כוללת בצליליה גם תקווה של עלייה מעלה, של דבר הנבנה תוך הצבת שלב אחד "על" שלב קודם. בבדיחות הדעת, אפשר לומר שהעלילה כוללת כל מה שקורה גם לי וגם לה…
מחשבות אלה מלוות אותנו בפתיחת פרשת בֹּא. הצירוף הפלאי בתורה של תובנות מופשטות ונעלות ושל פעילות "בשטח", בולט מאוד בפרקים של השהות במצרים ושל היציאה הדרמטית משם. ההתנהלות שבין משה ואהרון לבין פרעה אינה נעצרת, והתרכובת שבה היא בין מאבק אמוני ורעיוני לבין מעשים בולטים שבשטח.
והנה בפתח הפרשה אנו קוראים: "ולמען תספר באזני בנךָ ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם, וידעתם כי אני השם". הפשט כמובן נוגע ליד החזקה שהקב"ה נוהג בה במצרים. עם זאת, נדמה לי שגם המושג "עלילה" כשלעצמו מרכזי כאן ביותר. כאן נבנית עלילה היסטורית מכוננת וחד פעמית. כאן נכתב בכל המובנים הסיפור של הצדק האנושי, ובעיקר של הפלא הישראלי.
מעבר לכך: אנו נקיים בכל הדורות את ליל הסדר ואת סיפור יציאת מצרים ואת כל המצוות הנוגעות להצלתנו ממצרים לא רק כפועל יוצא של העלילה שאירעה שם, אלא יש להביט גם על הסדר ההפוך: העלילה הזאת, המעשים הגדולים האלה, קרו כדי שיהיה לנו זיכרון אמוני והיסטורי משותף! העלילה הזאת מתרחשת גם כדי שהסיפור שנספר לילדינו יהיה במתכונתה. זה היבט נוסף בפלא הקיומי שלנו.
נכתב ע"י פרופ' מירון ח. איזקסון
