סא"ל הרב אודי שורץ, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאיתשאלה: לוחמים שבו מפעילות מבצעית בשעות הצהריים – האם יוכלו עדיין להניח תפילין? ומה הדין אם חזרו סמוך מאוד לשקיעת החמה?
תשובה: לכבודה של פרשת השבוע, פרשת בא, כתבנו כאן בשנה שעברה על הזמן המוקדם ביותר להנחת תפילין. בפרשתנו נאמר: "וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה", ודרש על כך רבי יוסי הגלילי (מנחות, דף ל"ו): "ימים – ולא לילות". ראשונים ואחרונים מפלפלים בדעת רבי יוסי הגלילי, ושואלים האם אין חובה להניח תפילין בלילה, אבל אין בכך איסור; או שלדעתו לילה אינו זמן תפילין, ולכן אסור להניח תפילין בלילה.
להלכה, הרמב"ם פסק כדעת רבי יוסי הגלילי, שלילה לאו זמן תפילין. לעומתו, רוב הראשונים, וכך פשט דברי השולחן ערוך (אורח חיים, סימן ל' סעיף ב'), פסקו שאמנם ישנם זמנים שאין מניחים בהם תפילין – כמו שבת ויום טוב; ואולם, באופן עקרוני זמן הנחת תפילין הוא גם בלילה.
עם זאת, אף שלרוב הדעות מצוות תפילין היא גם בלילה, חז"ל חששו שאי אפשר יהיה לשמור עליהן באופן מכובד, ולכן קבעו שלא להניחן בלילה. בגמרא במסכת ברכות (דף ט', וברש"י שם) נאמר שהזמן המוקדם ביותר להנחת תפילין הוא "משיכיר את חבירו", כלומר עוד לפני הנץ החמה, כאשר יש כבר מעט אור ואפשר לזהות אדם ברחוב.
הרב משה פיינשטיין זצ"ל (שו"ת אגרות משה, אורח חיים א' י'; אורח חיים ד' ו') פסק שאדם שמוכרח לצאת בשעה מוקדמת מאוד לעבודתו, ואם לא יגיע בזמן – יפוטר, יוכל להניח תפילין בברכה בעוד לילה, כי אין חשש שיישן בהן – הוא הרי קם בשעה מוקדמת! כך פסקנו גם ב"תורת המחנה ללוחמים" שעקב פעילות מבצעית לא תהיה להם אפשרות להניח תפילין בברכה במשך היום כלל, שיניחו תפילין בברכה לפנות בוקר, עוד לפני עלות השחר וזמן "משיכיר".
בנידון שאלתנו, לגבי לוחמים ששבו במהלך היום מפעילות מבצעית, פשוט וברור שניתן להניח תפילין בכל שעות היום, עד לשקיעה. אמנם, לכתחילה ראוי לעשות מאמץ ולקרוא קריאת שמע כהלכתה כשתפילין עטורות בראשו, ולכן יש להניח תפילין לפני סוף זמן קריאת שמע. אולם, לוחם שלא הספיק להניח תפילין בזמן, יניח אותן בהמשך היום – בתפילת מנחה או בזמן אחר, עד לשקיעת החמה.
בעניין הנחת תפילין בזמן "בין השמשות" – נחלקו הפוסקים. המשנה ברורה (סימן ל' ס"ק ג') כתב: "ובין השמשות – מדברי המגן אברהם משמע דמותר לכתחלה להניח, אבל בפרי מגדים מסתפק בזה, אם לא שלא קיים עדיין מצות תפילין באותו יום דאז יניחם בין השמשות". נראה מדבריו, שלוחמים שאכן לא יכולים היו להניח תפילין מוקדם יותר, בוודאי רשאים להניח בין השמשות.
עם זאת, בהמשך אותו סימן כתב המשנה ברורה (ביאור הלכה, ד"ה ויש מי) שאי אפשר לברך על הנחת תפילין בזמן בין השמשות. להניח אותן – צריך, כדי שלא יעבור עליו יום בלא תפילין; אך ברכה לאחר השקיעה – לא מברכים, מדין "ספק ברכות להקל". כדברי המשנה ברורה פסקו גם "כף החיים", "בן איש חי", ופוסקים נוספים. לכך יש לצרף את דברי המשנה ברורה בהקשר אחר שם (ס"ק ט"ו): "ובשם האר"י ז"ל כתוב שהיה נזהר לחולצן אחר שקיעת החמה". כלומר, ישנם טעמים בתורת הנסתר שמחייבים לחלוץ את התפילין כבר בשקיעה, ולכן גם אם בדלית ברירה מניחים תפילין בין השמשות, אין לברך.
לעומת המשנה ברורה, כתב החיי אדם (י"ד, ט"ז): "ומותר להניחם ולברך עד צאת הכוכבים". מפורש בדבריו, שהנחת תפילין בין השמשות היא עם ברכה – עד צאת הכוכבים. בדעה זו החזיק גם הרב עובדיה יוסף זצ"ל (שו"ת יביע אומר, אורח חיים ז' ז' אות ה'). הוא מסביר באריכות שישנם ספקות רבים כבר בדברי חז"ל, ולאחר מכן בדברי הפוסקים לדורותיהם, אימתי הוא הזמן המדויק של השקיעה ושל צאת הכוכבים.
במוקד הדיון עומדת בין היתר שיטתו הידועה של רבנו תם, שזמן צאת הכוכבים מאוחר הרבה יותר מן הזמן המקובל ברוב קהילות ישראל על פי שיטת הגאונים. לדעת הרב עובדיה, צירוף כל הספקות הללו, כאשר בנוסף אליהם עומדת דעת הרבה פוסקים שבעצם מדין תורה מצוות תפילין נוהגת גם בלילה, ולא רק ביום; צירוף כל אלה מוביל את הרב עובדיה למסקנה שבוודאי בזמן בין השמשות ניתן להניח תפילין בברכה. גם במקומות אחרים, ולא רק לגבי תפילין, הרב עובדיה יוסף שעל מצוות עשה מן התורה, אפשר לברך גם בזמן בין השמשות, והרי ברור שגם תפילין היא מצווה מן התורה.
הלכה למעשה, נראה שההוראה המקובלת יותר היא כדעת המשנה ברורה, שהנחת תפילין בזמן בין השמשות – אפשרית, אך בלא ברכה. עם זאת, הקפדנו ב"תורת המחנה" לציין גם לדעתו של הרב עובדיה יוסף, וכפי שראינו הוא איננו יחיד בזה, שכן כך פסק גם החיי אדם.
לפיכך סיכמנו וכתבנו (תורת המחנה כרך א', פרק ז' תשובה ב'): "לכתחילה יש להקפיד לקרוא קריאת שמע בזמנה כשהוא עטור בתפילין. כשלא התאפשר הדבר, יניחן בהמשך היום, ואם נבצר ממנו מלהניחן עד השקיעה, רשאי אף להניח עד שלושה עשר וחצי דקות לאחר מכן. ולדעת הספרדים הנמשכים אחר פסקי הגר"ע יוסף, רשאי אף לברך על הנחה זו".
