בפרק י"ט בספר שמואל א', דוד עדיין מחזיק בתפקיד כפול בבית המלך: "וַתּוֹסֶף הַמִּלְחָמָה, לִהְיוֹת וַיֵּצֵא דָוִד וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים, וַיַּךְ בָּהֶם מַכָּה גְדוֹלָה, וַיָּנֻסוּ, מִפָּנָיו. וַתְּהִי רוּחַ ה' רָעָה אֶל שָׁאוּל וְהוּא בְּבֵיתוֹ יֹשֵׁב וַחֲנִיתוֹ בְּיָדוֹ וְדָוִד מְנַגֵּן בְּיָד".
עם זאת, הקנאה והרצון לחסל את דוד לא נשכחה מליבו של שאול:" וַיְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לְהַכּוֹת בַּחֲנִית בְּדָוִד וּבַקִּיר וַיִּפְטַר מִפְּנֵי שָׁאוּל וַיַּךְ אֶת הַחֲנִית בַּקִּיר וְדָוִד נָס וַיִּמָּלֵט בַּלַּיְלָה הוּא". החל משלב זה, אנחנו רואים כיצד חיסול דוד הופך מקפריזה נקודתית לתוכנית פעולה רשמית וממלכתית, אף שבעיני העם הוא גיבור גדול ונערץ.
בהתחלה כשנשלחים מלאכים לבית דוד כדי להביאו אל המלך. מיכל ממלטת אותו בלי קושי, המלאכים מקבלים במהירות את התירוץ שדוד חולה ומבקשים משאול להנחות אותם מה לעשות. אמנם הם לא מסרבים פקודה ישירה, אבל מתנהלים בעצלתיים ובטח אינם מחוברים למטרת שליחותם.
לאחר מכן, כשדוד נמלט אל שמואל, קורה דבר מעניין: שאול שולח שליחים לקחת את דוד, הם פוגשים נתקלים בשמואל ובלהקת נביאים – "וַתְּהִי עַל מַלְאֲכֵי שָׁאוּל רוּחַ אֱ-לֹהִים, וַיִּתְנַבְּאוּ, גַּם הֵמָּה". אותה התנבאות מתרחשת גם לצוות השליחים השני והשלישי, ובסופו של דבר גם לשאול עצמו.
מה עניינה של אותה התנבאות?
כאשר אנחנו מקבלים משימה, מבצעים שליחות, היא פעמים רבות מאוד נקודתית וטקטית – עוד שורה ברשימת המשימות הבלתי נגמרת. גם כאשר המטרה הכללית והגדולה היא טובה וראויה, אנחנו נשאבים למשימות הקטנות.

במצב כזה, אנו לפעמים שוכחים לשם מה הגענו לאותו מקום עבודה או בחרנו באותה שליחות. אנו נדבקים לפרטים הקטנים, שמים את כל כובד המשקל על איזו בירוקרטיה, כבר לא משרתים את המטרה הגדולה ואפילו סוטים מן הדרך.
כאשר שאול מגיע ללהקת הנביאים – "וַיִּפְשַׁט גַּם הוּא בְּגָדָיו וַיִּתְנַבֵּא גַם הוּא לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וַיִּפֹּל עָרֹם כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלָּיְלָה עַל כֵּן יֹאמְרוּ הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִם?"
שאול הוא דוגמה כזאת. מלך שהגיע ממקום טוב אבל שקע בכבוד האישי, בתחרות ובקנאה וכבר שכח לשם מה הגיע לתפקידו. טקס ההתנבאות הוא למעשה היכולת להסתכל על הדברים מלמעלה, לחשוב על המהות, על המטרה הסופית. לכן, שאול פושט את בגדיו ומצטרף כאחד האדם לשליחים שעצרו משליחותם. המעבר היה כל כך דרסטי שגם העם התפלא ותהה על מקומו של שאול.
כיום אין לנו נבואה, אבל יש לנו את היכולת בתוך השגרה, בתוך העיסוק בחומר, מדי פעם להתעלות לרמה גבוהה יותר, להתחבר למהות ולשאול את השאלות הנכונות.
