מירון ח. איזקסוןהעובדה שהמילה משפטים חלה הֵן על הדיבור האנושי והֵן על הפעילות החוקית אינה סתמית. גם החוקים, או הדיונים המשפטיים המורכבים ביותר, נותרים בגדר משפטי דיבור וכתיבה. ובמקביל, גם משפטים "רגילים" של דיבור יש בהם נקיטת עמדה. אומנם לא כל אמירה אנושית היא "החלטה", אבל במובן רב יש בה הכרעות ברורות למדי.
כשאדם אומר או כותב משפט כלשהו הוא קובע בכך עובדות משמעותיות. ישנן מילים שאינן כלולות במשפט מפני "שלא התקבלו" לשם. ישנן מילים אחרות שנבחרו ומוצגות דווקא בסדר מסוים ולא אחר. אגב, חלק משמעותי באומנות הכתיבה הוא לא רק מבחר המילים אלא סדר הופעתן במשפט.
בעולם השירה הדבר בולט במיוחד. אבל נשוב למשפטי הדיבור "הרגילים": אדם אמור לבדוק היטב את מה שיאמר ובוודאי את מה שיכתוב. הוא אמור גם להפעיל את כושר השיפוט האנושי בנוגע לדבריו. לעיתים אני נוהג לשאול אנשים על מה הם מתחרטים יותר, על דברים שאמרו או על דברים שנמנעו מלומר. הנטייה שלנו תהא כנראה (ובצדק, כך נדמה לי) להצטער יותר על דברים מיותרים שאמרנו. עם זאת, לעיתים אדם אמור לבטא הסכמה או התנגדות בפה מלא, והימנעותו מכך עלולה לגרום לתוצאות חמורות. "זכות השתיקה", אינה חלה תמיד ובמקומות ובמצבים מסוימים חוסר במחאה ובהתנגדות, או דיווח חסר (כולל בענייני בטחון), או אפילו הימנעות מהבעת רגשות, כל אלה נזקם רב מאוד.
לאור האמור לעיל פתיחת פרשת משפטים מתבהרת יותר. "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם". בוודאי שבעיקר עלינו להתייחס לאמור בהמשך כמחויבות אמונית והלכתית. עם זאת יש לי תחושה שהתורה גם מבקשת לומר לנו: אלה המשפטים שאותם תשתדלו ותכוונו לשוחח ביניכם! שיחתכם צריכה לבטא את המשפטים האלה ממש מפיכם, וממילא התוכן שמובא כאן יהפוך לא רק למה שמכוון את מעשיכם בפועל, אלא גם את משפטי הדיבור והמחשבה שלכם. דוגמא אחת מרבות לכך עשויה להיות ענין העבד. לא רק שדין עבד עברי מופיע בראש המשפטים האמורים. כבר בכך יש קביעה מרחיקת לכת מבחינה ערכית. אבל בנוסף, העבד עצמו אומר כאן משפט מדהים: "אהבתי את אדנִי את אשתי ואת בנָי, לא אצא חופשי". יש בפנינו עבד האומר דברי אהבה!
המהפך המשפטי (בשני המובנים) הוא גדול. החוקה שכאן פותחת בזכויות העבד העברי וגם בהיותו אדם המסוגל לאהוב, ושיש להעניק לאהבה שלוֹ גם דרך ביטוי וגם כבוד, כך שמתוך אהבתו ישתנה מצבו המשפטי.
אכן, עולם המשפט העברי אינו מכוון לנדבך נפרד ומבודד בחיי המאמינים. הדברים שאותם מדברים ומשוחחים, הדברים שעל פיהם שופטים ונשפטים, השיפוט האנושי הרלבנטי גם בדיבור וגם בהתנהגות, כל הדברים החיוניים יחד, הם ממש "אלה המשפטים".
