בנצי דל (יו"ר המכללה האקדמית "גבעת וושינגטון" ולשעבר מנכ"ל משרד החינוך)מאמר זה מבקש לבחון את הפער בין השיח הציבורי על מערכת החינוך לבין מציאות המערכתית של מערכת חינוך מורכבת, מקצועית ובעלת אחריות לאומית.
כשהמלחמה דועכת – מערכת החינוך הופכת לשק החבטות הציבורי
במקביל לירידה באווירת המלחמה המיידית, חוזרת התקשורת ומעבירה את משקל הכובד "לטיפול" בשאלות חברתיות ובאופן בולט במערכת החינוך בישראל. אין כל רע בכך, אך השאלה היא האם הנתונים המוצגים בפרסומים, נכונים ומשקפים את המציאות.
בהתרשמותי, התקשורת באופן כמעט קבוע, יוצאת בהלקאות קשות ואף בניסיון לפגוע במערכת החינוך, בדגש על משרד החינוך ותפקודו. ביקורות מושלכות על משרד החינוך, תוך זלזול במערכת רבת ממדים הכוללת 250,000 עובדי הוראה ו- 2,500,000 תלמידים!
אמנם משרד החינוך אינו זקוק להגנתי, אך לצערי המשרד משיב לביקורת הפוגעת בקול ענות חלושה. ייתכן גם כי קשה להתמודד עם חצאי נתונים הנמסרים לציבור הקוראים, ולעיתים עם עובדות שאינן תואמות את המציאות.
ביקורת היא דבר ראוי, זאת כאשר היא באה לסייע, להאיר ולהדגיש צללים. אך כאשר כוונתה רק לייצר סקופים, והיא עושה זאת באמצעות חצאי אמת המעוותים את התמונה כולה, ודאי שאינה ראויה היא. ציבור הקוראים שאינו בקיא בפרטים "קונה הכל" – וחבל!
בנקודה זו אני תמה על ארגוני המורים שאינם יוצאים להגן כנגד רפש הניתז גם כלפי עובדי ההוראה בישראל, המתייחס לרמת כישוריהם של המחנכים והמורים במערכת החינוך.
סערות תקשורתיות וחוסר הבנה
חדשות לבקרים אנו רואים את השתדלותם של חסרי הבנה מינימלית במערכת החינוך – ליצור "כותרות" על מערכת החינוך בישראל. אנו עדים לרצון העז ליצור סערות ציבוריות כדי לזעזע את מערכת החינוך ולתלות בה כמעט את כל ה"רע" הקיים בחברה הישראלית.
כמעט כל דיון בנושא חברתי מסתיים – "הדבר תלוי במערכת החינוך" – תוך מנגינה שלילית, כמובן, זאת תוך אמירות מגוחכות המעידות על חוסר הבנה במערכת החינוך הישראלית והתעלמות מוחלטת מדורות של בוגרים בעלי הישגים ברמה עולמית, בכל שטחי החיים! טבעי הדבר שבמערכת מקיפה ביותר כמו מערכת החינוך הישראלית נמצא גם צללים הדורשים שיפור, אך מכאן ועד הצגת תמונות עגומות, יש הרבה יותר מעיוות המציאות.
הרעיון האחרון שנזרק לציבור על ידי משרד האוצר מתייחס לכמות ימי העבודה של עובדי ההוראה בישראל. אני מבקש להתייחס בסלחנות כלפי המאן דהוא האנונימי ממשרד האוצר, שכן ברור לי שאין לו כל שמץ של הבנה או ידיעה על תנאי וצורת העבודה של מערכת החינוך. אם הכוונה של האוצר היא כלכלית בלבד – אנא "אל תפגעו בילד"! וגם לא בהורים.
כך באמת מתעדכנות תוכניות הלימודים במערכת החינוך
כותרות זועקות, ובקול תרועה רבה פורסמו דברים מעוותים על תוכניות הלימודים של משרד החינוך. הטענה הכוללת מתייחסת ל "תוכניות לימודים מיושנות" של משרד החינוך אשר אינן מתעדכנות במשך שנים רבות. בחוסר צניעות, אני קובע כי אני מודע היטב לנעשה במשרד החינוך וכי האגף לתוכניות לימודים שוקד באופן מסודר על כל אחד ממקצועות ההוראה במערכת החינוך, ע"י אנשי מקצוע ואקדמיה. השיקולים הפדגוגיים מופעלים כראוי, וההתייחסות לכל מקצוע הוראה היא מקצועית לחלוטין ועדכנית.
אגב, מעניין היה לשמוע את תגובתם של המקטרגים אם וכאשר האגף לתוכניות לימודים היה מביא לשינוי תוכניות הלימודים לעיתים תכופות. בטוחני שאז הייתה קמה צעקה על חוסר היכולת ליציבות מערכתית ופגיעה בסדר היום הפדגוגי. התגובה בוודאי תהיה "משרד החינוך 'מטרטר' את עובדי ההוראה ואת התלמידים".
ראוי לציין כי לכל מקצוע הוראה יושבים מומחים, אנשי חינוך ואקדמיה ובודקים אם אכן יש מקום לחדש, לתקן, לשנות ולעדכן בכל מקצוע הוראה בנפרד – ואם אכן קיימת הצדקה מקצועית לכך. ברמה העקרונית, ביקורת והפניית תשומת לב הינן ראויות ומפרות כאשר הכוונה היא לסייע, אך כאשר המטרה היא פופוליזם – היא מיותרת, פוגעת ומזיקה.
כמו תמיד, אני מעלה את השאלה אם לחלקם של עובדי ההוראה אין את הכישורים ואינם ראויים דיים להורות במערכת החינוך, נוסף על תוכניות לימודים מיושנות ועוד כיוצא באלה – כיצד אנו עומדים גאים בבוגרי מערכת החינוך הישראלית, אוהבי ולוחמי ארץ ישראל! מדענים בעלי שם עולמי בשטחים שונים, אנשי תורה, משפטנים, הייטקיסטים, כלכלנים, אנשי הנדסה, רפואה ואנשי מעשה המפארים שם ישראל בעולם?!
כן, אני גאה במערכת החינוך הישראלית.
