את המאמר הזה אתם קוראים שבוע אחרי שהוא נכתב. ובישראל, כתיבה במרחק זמן כזה מהפרסום עלולה להסתיים בפאדיחה: מי יודע מה יקרה עד אז – האפשרויות נעות בין “עולם כמנהגו נוהג” למלחמת עולם רב־זירתית. קשה להתנבא. ואולי דווקא משום כך נכון לעצור ולבחון בראי הזמן את אמירותינו מול הממשלה מאז חגי תשרי תשפ״ד, אז יצאו נשות “שותפות לשירות” לדרך כדי למנוע חוק אנטי־גיוס שהלך ונרקם.
“בגללכן הממשלה תיפול” – זו הטענה הפופולרית נגדנו כבר כשנה וחצי. ההאשמה המוזרה הזו, שלפיה איננו מבינות בפוליטיקה או שפעלנו כאידיוטיות שימושיות של האופוזיציה, משמשת קו הסברתי קבוע מול טענותינו הענייניות. לא נדרשה נבואה כדי לקבוע שלחרדים אין עניין להפיל את הממשלה, ושאפשרי ואף ראוי שנציגי הציבור הציוני המשרת ידפקו על השולחן ויודיעו שמה שהיה הוא לא שיהיה.
במקום לעמוד על הערכים שבשמם נשלחו, בחרו נציגינו להישאר מחוץ לדיון באחד החוקים הדרמטיים לעתידה הביטחוני והחברתי של ישראל ולא להטיל את כובד משקלם הפוליטי. כנראה שגיוס לצה״ל פחות עקרוני מרפורמת חלב או מהנחה במע״מ. והעיקר? הממשלה לא נפלה. התחזית שלנו התגלתה כמדויקת: הממשלה עודנה עומדת, אף שהחרדים לא קיבלו (עדיין) את מבוקשם. גאונות פוליטית שלנו? כנראה שלא. עצלות פוליטית וקיבעון מחשבתי של נציגינו? ייתכן.
טענה נוספת שנשמעת היא: “בגללכן החרדים לא מתגייסים”. כאילו שבניגוד לעשורים האחרונים – בהם למרות הקמת “נצח יהודה”, “הנח״ל החרדי”, “שחר כחול” ועוד – מספרי הגיוס רק הלכו וירדו, לפתע החרדים יקומו ויתגייסו.
האמת שגם לנו קיננה התקווה הזו בלב ביום שאחרי שמחת תורה תשפ״ד. חשבנו שיבואו. זה לא קרה. וההנהגה החרדית עשתה כל שביכולתה שגם לא יקרה. מי אשם במספרים הנמוכים? זה ברור: ארגוני המשרתים המתנגדים לחוק הפטור. כך נטען שוב ושוב. אלא שבחודש האחרון הציגו נציגי אכ״א והאוצר נתונים המפריכים זאת: מספר המתגייסים החרדים גדל ב־100% ב־2025, הגיוס הגבוה בארבע השנים האחרונות – בעקבות אכיפה, סנקציות ופתיחת מסלולים מותאמים. כל המאשימים והמנבאים שחורות טעו.
אנו מצפות מנציגינו בממשלה ליוזמה ותעוזה פוליטית ולייצוג ראוי של ערכי הציבור הציוני בכלל והדתי־לאומי בפרט, באחת התקופות הגורליות בתולדות המדינה. אין צורך להיות נביאים כדי לצפות את ההשלכות המסוכנות של חקיקת מתווה ביסמוט לעתיד מדינת ישראל. עוד לא מאוחר לעצור.
