אלישי בן יצחק (עו"ד ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט')פרשת משפטים מניחה את התשתית לבניין החברה הישראלית. מסד נורמטיבי שמבוסס על עקרונות שתכליתם להבטיח חברה אנושית צודקת 'ממלכת כהנים וגוי קדוש'.
הרמב"ם, במורה נבוכים, משמיענו ש"מטרת כלל התורה שני דברים, והם תיקון הנפש ותיקון הגוף". על בסיס מטרות אלו מושתת התורה כולה. משהוגדרה המטרה, המתבקש לאחר מתן תורה הוא מילוי התכלית בתוכן, באמצעות הגדרת עקרונות חוקיים שיסדירו את תקינות חיי החברה. למשבצת זו נכנסת פרשת משפטים העוסקת בבסיס הנורמטיבי למערכת המשפטית, עם נורמות משפטיות מתחום המשפט האזרחי והמשפט הפלילי.
המצוי בלשון התורה ובדרכי ציווייה אינו יכול שלא לעמוד על הלשון המיוחדת בה הפרשה נפתחת "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם". הלשון הזו חריגה, שכן הנוסח השכיח בפתיחה לקובצי הוראה וחקיקה הוא "דבר', 'אמור' או 'תצוה'.
שינוי נוסח זה אינו מקרי והמדרש במכילתא לומד מייחודיותו של הביטוי, שמשה צווה ל"ערכם לפניהם כשלחן ערוך". על פשר דברי המדרש עומד רש"י ומלמדנו "אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לא תעלה על דעתך לומר אשנה להם הפרק וההלכה ב' או ג' פעמים עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה, ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו, לכך נאמר אשר תשים לפניהם, כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם".
דברי המדרש מובהרים עוד בפירושו של הרש"ר הירש, המוכיח שהביטוי 'תשים לפניהם' מופיע במקרא בהקשר של הגשת אוכל או הכנת אוכל. כמו כן השימוש בלשון ייחודית בעלת משמעות אינו אקראי, ולכן "כאשר הביטוי מועבר אל ההקשר של הודעת חוקים אין משמעו אלא הודעה כה מפורטת וכה מפורשת עד שהחוקים המונחים לפנינו במלוא הבהירות וניתנים להבנה ולביצוע בשלמותם".
מתוך נקודת מוצא זו מסביר הרש"ר הירש את דרכו של החוק המקראי, "הכותרת שמעל קובעת אפוא את העובדה, כי הרשימות הכתובות, הבאות מכאן ואילך, מכילות רק משפטים כוללים וקצרים, שפרטיהם ודקדוקיהם ושרכי ביצועם המלא – עניין הם למסורת שבעל פה. הווה אומר, כי הפסוקים האלה שבתורה שבכתב כשלעצמם, אינם מביאים את כל התורה בשלמותה. את שלמות התורה לא נמצא כי אם בתורה שבעל-פה".
פירושו של הרש"ר הירש מאיר את דבריו של ר' יוסף אלבו, בספרו 'העקרים', שעומד על הצורך בחלוקה הקיימת בין תורה שבכתב לתורה שבעל-פה, בתשובה לשאלה מדוע אין קודקס חקיקה מלא שיכיל את הכל. וכך מסביר ר' יוסף אלבו "שאי אפשר שתהיה תורת השם יתברך שלמה באופן שתספיק בכל הזמנים. לפי שהפרטים המתחדשים תמיד בענייני האנשים, במשפטים והדברים הנפעלים הם רבים מאד משיכללם ספר, על כן נתנו למשה בסיני על-פה דרכים כוללים נרמזו בתורה בקצרה, כדי שעל ידם יוציאו החכמים שבכל דור ודור הפרטים המתחדשים".
לשיטת ר' יוסף אלבו, הדרישה ליצור מסכת חקיקה אחת מושלמת אינה אפשרית כלל, משני טעמים. הטעם הראשון מקורו בעובדה שהמציאות היומיומית היא כזו שמתפתחת, מתחדשת ומשתכללת בהתאם להשתנות העיתים, ולכן דבר חקיקה שלם אינו אפשרי. הטעם השני, גם אם הדבר אפשרי, הרי שמעשית לא ניתן לקבוץ את כל הנורמה אל תוך קובץ אחד. משכך, וכדי להתמודד עם קושי זה, ניתנה התורה למשה ביחד עם פירושיה. אלו אמורים להבהיר לאדם את טיבה של הנורמה ומשמעותה המעשית, שאם לא כן האדם לא יוכל לדעת כיצד לשמור על החוק.
מכאן לדרך הראויה שהמחוקק צריך לשוות לנגד עיניו בעת חקיקת נורמה. ניסוח החוק צריך להיות ברור וכתוב בצורה תמציתית. נכון שחקיקה לעולם לא תספיק, שכן היא טעונה פרשנות, אך גם פרשנות זו צריכה להיות מוחלת מכאן ולהבא בבחינת 'אשר תשים לפניהם'.
(משפטים תשפ)
