"מעין עולם הבא – יום שבת מנוחה"

על שבת נאמר (שמות ל"א, י"ג) "אות היא ביני וביניכם לדורותיכם". התורה מוסיפה "לדעת כי אני ה' מקדשכם", ומכאן דרשו חז"ל במסכת שבת (דף י' עמ' ב') כי הקב"ה הודיע לבני ישראל את סגולת השבת, שכן "הנותן מתנה לחברו – צריך להודיעו". מבאר רש"י כי ההודעה למקבל נחוצה "שמתוך כך יהא אוהבו".

במה מהווה השבת מתנה מיוחדת יותר מכל שאר המצוות? ומה הודיע משה לבני ישראל על סגולתה של השבת, שעתיד להגביר את אהבת בני ישראל לה'?

רבי לוי יצחק מברדיטשב משיב כי "הקב"ה רצה להטעים לעם ישראל את טעמו של השכר הרוחני בעולם הבא". ואכן, חז"ל אמרו (ברכות דף נ"ז, עמ' ב') כי שבת היא אחד משישים מהעולם הבא. כלומר, כל המצוות מרוממות את האדם ובמיוחד מצוות תלמוד תורה. אבל, בשאר המצוות אין האדם חווה את השכר הרוחני שיקבל מכוח המצווה, ואילו באמצעות השבת חווה האדם גם תענוג רוחני, שהוא שכר המצווה ומעין עולם הבא.

רבי חיים בן עטר בספרו "אור החיים" מבאר כי מן הנמנע שישיג אדם אפשרות לעלות לעולם הנשמות בלא שיחווה קודם לכן "ענף מכך בהיותו בעולם הזה". האדם חווה דברים באמצעות חושיו, ואילו העולם הבא הוא עולם הנשמות שאינו מושג בחוש גשמי.

רק לאחר שנפש באדם הכילה את החוויה בעולם הזה, הוא יכול לחוות אותה שוב ואף להעצים אותה בעולם הבא, שהוא העולם העתיד להיות אחרי תחיית המתים, כאשר נפשו של אדם תשוב אל גופו – אלא שהגוף יהא רק מעין מלבוש הטפל לחלוטין לנשמתו הרוחנית כדברי הרמח"ל בספרו "דרך ה'" (חלק א' פרק ג'). לכן, חווה האדם כבר בעולם הזה, את השבת שהיא מעין עולם הבא, וכך יוכל לחוות את העונג המלא בהגיעו לעולם הבא ממש.

רבי לוי יצחק מבאר כי חז"ל קוראים לשבת 'מתנה', שכן ככלל בעולם הזה, אין הקב"ה נותן לאדם את השכר הרוחני שמגיע לו, ובלשון חז"ל במסכת קידושין דף ל"ט עמ' ב': "שכר מצוה בהאי עלמא (בעולם הזה) – ליכא (אין)". ממילא, לא ייתכן שיהיה עונג השבת כשכר בעולם הזה. אולם, מתנה נוספת על שכרו יכול הקב"ה להעניק לאדם גם בעולם הזה.

משה התבקש אפוא למסור לבני ישראל את טעמה של מצוות השבת ש"אות היא ביני וביניכם לדורותיכם", במובן זה שבשבת חווה אדם בעולם הזה, תענוג רוחני מבואי, שהוא אות ייחודי בין בני ישראל ובורא עולם, והיא גם 'טעימה' מן השכר שיקבל האדם באופן מלא בהגיעו לטרקלין שהוא עולם הבא.

בהתאם לכך, מובנות המילים "לדעת כי אני ה' מקדשכם", כי ע"י שמירת השבת ידעו בני ישראל שה' מביא את עמו לדרגת קדושה עילאית בעולם "שכולו שבת" (כמאמר חז"ל במסכת ראש השנה דף ל"א עמ' א') שבו העונג הרוחני נחווה במלואו, ונותן להם דוגמה בעולם הזה. משה מסר אפוא לבני ישראל את המהות של השבת כחוויה רוחנית מבואית לשכר המלא שיזכו לו בעולם הבא.