הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)מחלת הסוכרת מתאפיינת בריכוז גבוה של גלוקוז בדם ובשתן. מיץ ענבים עשיר מאוד בסוכרים פשוטים, הנספגים במהירות בדם ומזניקים את רמות הסוכר. האלכוהול המצוי ביין בתכונתו מונע מהכבד לייצר גלוקוז ועשוי לגרום להיפוגליקמיה.
המשנה כותבת: "ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין ואפילו מן התמחוי" (פסחים פ"י מ"א). מצווה זו היא מדרבנן, ואף על פי כן הקפידו חז"ל ביותר על יישומה.
shannon-douglas-unsplash
אף את המצטער לא פטרו. בתלמוד מובא מעשה ברבי יהודה בר עילאי, שהיה שותה ארבע כוסות ולאחר מכן נאלץ לחבוש את ראשו בשל כאבים, "מפסח ועד עצרת" (נדרים מ"ט ע"ב). דין זה נפסק להלכה: "מי שאינו שותה יין מפני שמזיקו, או שונאו, צריך לדחוק עצמו ולשתות, לקיים מצות ארבע כוסות" (או"ח תע"ב י'). אך סייג המשנה ברורה: "רצונו לומר שמצטער בשתייתו וכואב בראשו מזה, ואין בכלל זה כשיפול למשכב מזה" (שם, ס"ק ל"ה). וכמובן, לא במקרה שיסתכן.
על כל אחת מארבע הכוסות להכיל לפחות רביעית הלוג יין (ע"פ פסחים ק"ח ע"ב). מהו שיעור רביעית הלוג? לדעת החזון איש – 150 סמ"ק, ולדעת הרב חיים נאה – 86 סמ"ק, כך שניתן להקל בשיעור המצומצם. לכתחילה, ראוי להדר ולשתות את כל היין שבכוס "שיעור הכוס, רביעית לאחר שימזגנו (אם רוצה למזגו), וישתה כולו או רובו" (או"ח תע"ב ט', ובמ"ב שם ס"ק ל').
למעשה די בשני תנאים: שישתה את רוב היין בכוס, וכדאי שלא תכיל יותר מרביעית, היינו רוב 'רביעית' (45 מ"ל); שכמות זו תהיה כמלוא לוגמיו של השותה, היינו כשיעור יין שימלא את חלל פיו כשהוא מנפח לחי אחת, שבשיעור זה מתיישבת דעתו של השותה (או"ח, רע"א, י"ג).
ניתן להוסיף מים ליין 'יין מזוג', ועדיין יחשב הדבר ליין הכשר לצאת בו ידי מצוותו, ובתנאי שמרגיש טעם יין (שם, רע"ב ה' ובמ"ב שם ס"ק י"ד). עירוב של 40% יין עם 60% מים עדיין מותיר טעם יין, אף בעירוב של 25% יין ו-75% מים ייתכן ונותר טעם יין, וראוי לטעום אם אכן מרגישים טעם יין (מ"ב ס"ק ט"ז).
חולה סוכרת שמאוזן על ידי זריקות מרובות של אינסולין, תוך מעקב רמת הסוכר מספר פעמים ביום – יכול לאכול ולשתות את כל כמויות המצה ומיץ הענבים הדרושים לקיום המצוות לכתחילה, ויאזן עצמו על ידי תוספת אינסולין לפי הצורך (נשמת אברהם, חל' או"ח, סי' תע"ב סעי' י', ס"ק ב', הערה 3 עמ' תרל"ו).
