הפסקת אש

‫בעת כתיבת שורות אלו, שוררת "הפסקת אש" מול איראן ו(אולי) לבנון.

בשורת הפסקת אש היא, לטעמי, רגע של "בין השמשות" – לא כהגדרה הלכתית, אלא כמרחב דמדומים קוסמי. המשנה במסכת אבות (ה', ו') מלמדת שבחלון זמן מסתורי, רגע לפני כניסת שבת בראשית, נבראו עשרה דברים יוצאי דופן. היו אלה כלים "היברידיים" – חציים טבע וחציים נס – שנועדו לשמש אותנו ברגעי קצה ומשבר רוחני (והם: פי הארץ שבלעה את קורח, באר מרים, פי האתון של בלעם, הקשת בענן, המן, מטה משה, השמיר – תולעת שחצבה באבני המקדש, הכתב, המכתב – צורת האותיות, ולוחות הברית).

כפסיכולוגית, אבקש להתעכב תחילה על מאפייני המצב, ולאחר מכן, כלוגותרפיסטית ובהשראת מסכת אבות, אציע לזהות במצב משמעות וקריאה לפעולת תיקון.

למצב השברירי של הפסקת אש, המאופיין במעבר חד מדריכות קיומית (Survival Mode) למצב של אי-ודאות שקטה, יש פנים כפולות: במישור הפיזיולוגי – לצד הירידה המבורכת ברמת הקורטיזול, אנו חווים את "אפקט הקפיץ" – עייפות קיצונית ותשישות שמתפרצות ברגע שהמתח משתחרר. במישור הקוגניטיבי – היכולת לתכנן קדימה חוזרת, אך היא מלווה ב"ערפל" – בלבול וקושי בריכוז עקב שינוי הקצב החד. במישור הרגשי – ההקלה והתקווה מתערבבות לעיתים ב'אשמת ניצולים' או בתסכול לגבי יעדים שטרם הושגו.

מצב מעין זה מצריך, בראש ובראשונה, ויסות. הנפש זקוקה לזמן ולסבלנות כדי לעכל שהאיום המיידי הוסר, ויש לתת מקום לביטוי תחושות שעלו בזמן המלחמה ולא עובדו. אך ויסות אינו כל הסיפור. ולכאן מצטרפת המשמעות.

ויקטור פראנקל לימד שהאדם הוא ישות המחפשת משמעות. בהקשר זה, אם נקשיב ללוגיקה של המשנה, הרי שהיא מלמדת אותנו שבתוך המציאות הטבעית הקשיחה, מוטמעים פתרונות יצירתיים. תמיד ישנה הפעולה או הדבר הנכון הממתין למימושו בזמן ובמקום הנכון. גילוי זה הוא הבסיס להטענת כל רגע בחיים במשמעות ובאחריות.

ברוח זו ניתן לזהות בהפסקת האש מרחב המזמין אותנו לשאול: לשם מה קיבלנו את הזמן הזה? ומה יש בידינו לעשות דווקא עכשיו?

כך למשל, בהשראת הקשת שנבראה בין השמשות, נוכל לקבץ את רגעי החסד והניסים שחווינו בתוך התופת ולהודות עליהם. בהשראת הכתב והמכתב, נשרטט נרטיב של גבורה, של שיקום ואהבת החיים – ונחיה בעוצמה! ובהשראת לוחות הברית, נפעל עוד היום לקידום חברה המזהה בערכי הנצח מצפן מוסרי והתנהגותי.

לתגובות: naomieini1@gmail.com