לב בעומר – בְּדָמַיִךְ חֲיִי

"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי" (יחזקאל טז, ו). פסוק זה, הנאמר בהגדה של פסח ובטקס ברית המילה, ליווה אותי סביב היוודע הירצחה של צאלה גז, מטפלת רגשית מברוכין, שהייתה בדרכה לבית החולים ללידת בנה הרביעי.

צאלה בחרה לפגוש בכאב, להביט בו ישירות. היא הרגישה שהיא מסוגלת לכך, בין היתר, בזכות מבטה האופטימי ואמונתה ביכולת האנושית להתמודד עימו. "(אני) רואה בכל אחד אדם בריא עם כוחות, שבגלל נסיבות חיים נוצרה מצוקה נפשית…" כך תיארה את תפיסתה המקצועית.

בפרשו את דברי יחזקאל, התייחס הרב חנן פורת ז"ל למילה 'דָמָיִךְ' וזיהה בה את דם הלידה ודם הווסת, כטווח הזמן מלידה להתבגרות. לדבריו, עם לידתה של כנסת ישראל אומר לנו ה' שגאולתנו סופה שתבוא, ואולם לנו, הנגאלים, יש חלק וזכות בעיצובה. במילים 'בְּדָמַיִךְ חֲיִי' מדרבן אותנו הנביא, כפי שנוקט מטפל מול הפונים אליו, לפעול ולגלות בתוך עצמנו כוחות פנימיים של חיים וגבורה. מימוש כוחות אלה יאפשר לנו לא רק לשרוד עד הבגרות, אלא לצמוח, להתפתח ולהתחשל במהלכה (שיעור מתוך אתר לימוד תנ"ך, מכללת הרצוג).

"צאלה, אהובתי. את היית האור של חיי. גם בשביל כל כך הרבה אנשים שהחיים שלהם השתנו. גיבורה אמיתית. הקדשת את חייך לריפוי נשמות. אמרת שזה דיני נפשות וצריך להיזהר. טיפלת ב-130 מטופלים כל שבוע… את ממש היית שם. החזקת להם את היד. קיבלת את כולם בלי לשפוט… אני רוצה להגיד לעם ישראל שאנחנו כואבים מאוד. אמרתי ללביא (הבן הגדול) שאנחנו לא מבינים למה זה קורה, אבל מאמינים שהכל מלמעלה. אף אחד לא יכול לשבור אותנו… בננו היקר (התייחס לתינוק שאך נולד) מלא בתום. בלי אמא. אני אוהב אותך, מתוק שלי. לאמא שלך היה היריון קשה, והיא עשתה הכל כדי לשמור אותך. זו רק ההתחלה. יש לך שלושה אחים מקסימים שילוו ויחבקו אותך, כמו שאמא תמיד אומרת. ללביא, נהוראי ואמיתי, חשוב לי להגיד שאני אוהב אתכם אהבה ענקית…" (מהפייסבוק, בפוסט של חמ"ל).

צאלה, שכולה לב, נפלה על קידוש ה' ב"לב" בעומר והגשימה בחייה ובמותה את דברי יחזקאל הנביא: "בְּדָמַיִךְ חֲיִי". יהי זכרך ברוך.

לתגובות: naomieini1@gmail.com