סא"ל הרב אודי שורץ, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאיתשאלה: חיילים המצויים בשטח בלי אמצעי חימום כלל, משתדלים שלא להסיר את הכפפות מן הידיים כדי למנוע פצעי קור וחתכים. כיצד ינהגו בנוגע לנטילת ידיים בבוקר, או לנטילת ידיים לפני אכילת לחם?
תשובה: בביאור החובה ליטול ידיים בבוקר נחלקו ראשונים, ושלושה טעמים בדבר: הרא"ש (ברכות, פרק ט' סימן כ"ג) כתב שנוטלים מחשש שהידיים נגעו במקומות המכוסים שבגוף במהלך שינת הלילה; הטור (אורח חיים, סימן ד', על פי הגמרא בשבת דף ק"ט) כתב שישנה "רוח רעה" השורה על הידיים בלילה; ואילו הרשב"א (בשו"ת, א' קצ"א) כתב: "לפי שבשחר אנו נעשים כבריה חדשה שנאמר 'חדשים לבקרים רבה אמונתך', וצריכין אנו להודות לו יתברך על שבראנו לכבודו לשרתו ולברך בשמו. ועל דבר זה תיקנו בשחר כל אותן ברכות שאנו מברכין בכל בוקר ובוקר. ולפיכך, אנו צריכין להתקדש בקדושתו וליטול ידינו מן הכלי, ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו".
לנוכח ההסברים השונים, כתב השולחן ערוך (אורח חיים, סימן ד' סעיף י"ג): "אם היה נעור כל הלילה, יש להסתפק אם צריך ליטול ידיו שחרית, להתפלל ולהעביר רוח רעה מידיו". והסבירו המפרשים, שאם הנטילה נחוצה מחשש שהידיים נגעו במקומות מכוסים בלילה, הרי שמי שהיה ער ולא ישן – פטור מנטילת ידיים. עם זאת, שיקולי "ברייה חדשה" ו"רוח רעה" עשויים להיות רלוונטיים גם למי שלא ישן, ולכן במצב כזה ייטול ידיו בבוקר בלא ברכה.
בהתאם לספק שבשולחן ערוך, כתב בביאור הלכה (שם): "וכן אם ישן בלילה בבתי ידים [=כפפות], שבוודאי לא נגע במקום מטונף, אין צריך להרא"ש ליטול ידיו בבוקר רק משום רוח רעה, ובלי ברכה". אם כן, הלכה למעשה גם מי שישן כל הלילה עם כפפות – נדרש לנטילת ידיים בבוקר, אלא שנטילה זו היא בלי ברכה, כי לפחות לדעת חלק מן הראשונים, הוא אכן פטור מנטילת ידיים.
אף שלכתחילה יש ליטול את כף היד כולה, בשעת דחק כזאת ניתן להקל וליטול את האצבעות בלבד (משנה ברורה שם, ס"ק ט'). לפיכך, ראוי להתאמץ ולהסיר את הכפפות בבוקר וליטול לפחות את אצבעות הידיים, כל עוד אין חשש שהדבר יגרום לתקלה מבצעית עקב הקור.
בנטילה זו שבבוקר, צריך להתכוון באופן מפורש לפטור את כל נטילות הידיים בהמשך היום – בין אלה שנהגו ליטול כשיוצאים מן השירותים, ובין אלה שנוטלים כאשר רוצים לאכול לחם. על פי הגמרא במסכת חולין (דף ק"ו), פסק השולחן ערוך (אורח חיים, סימן קס"ד סעיף א'): "נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהם כל היום, אפילו שלא בשעת הדחק, ובלבד שלא יסיח דעתו מהם". כלומר, נטילה אחת שנטל בבוקר מועילה לו לכל היום כולו, והוא אינו נדרש ליטול ידיים פעם נוספת כשמתיישב לאכול.
אחרונים רבים כתבו שלכתחילה לא ראוי לנהוג כך, כי קשה להימנע מהיסח הדעת מנקיות הידיים במשך כל היום. אמנם, המשנה ברורה מסכם וכותב: "ומכל מקום נראה דהכל לפי ערך הדחק, דבדחק גדול יש לסמוך על התנאי, ורק שצריך זהירות וזריזות יתירה לשמירת ידים ולכן יניח ידיו בבתי ידים". כלומר, במקום דוחק גדול, בהחלט ניתן לסמוך על נטילה אחת בבוקר, ומייד אחריה לחזור ולעטות כפפות על הידיים. אין ספק שתנאי קור קיצוניים ללוחמים הם בגדר "דוחק גדול", ולכן ניתן לסמוך על הפתרון הזה של נטילה אחת ולאחריה כפפות.
גם ביחס לנטילת ידיים לאכילת לחם, כתב השולחן ערוך (אורח חיים, סימן קס"א סעיף ד') שמעיקר הדין ניתן להסתפק בנטילה של האצבעות בלבד, ונטילת כף היד כולה היא רק בגדר הידור לכתחילה, בוודאי כאשר כף היד באמת נקייה. אמנם, יש מן האחרונים שהחמירו יותר, ולדעתם חובה ליטול את כף היד כולה. אף על פי כן, בתנאי קור קיצוניים, ואם לא נטל את ידיו בבוקר, מסתבר שניתן להקל בזה ולהסתפק בנטילה מצומצמת יותר, הן משום שמפורש במשנה ברורה (שם) ש"ספק נטילת ידיים – לקולא"; והן משום שמעיקר הדין חיילים העסוקים בלחימה ובפעילות מבצעית, פטורים לגמרי מנטילת ידיים, כמבואר במשנה במסכת עירובין (דף י"ז, וראו בהרחבה בתורת המחנה, פרק י"ח תשובה א').
לסיכום, נפסק להלכה בספר "תורת המחנה" (פרק א' תשובה כ"ד): "חיילים המשרתים במקומות בהם שוררים תנאי קור קיצוניים, והרטבת הידיים עלולה לגרום לפצעי קור ולחתכים ומקשה ביותר על תפקודם – רשאים להסתפק בנטילת ידיים שחרית, ולאחריה יעטו כפפות לידיהם משך כל היום וישמרו ידיהם נקיות. במידה ולא מתאפשר להם להישאר עטויי כפפות כל היום, רשאים להקל בכל מקרה שיוצרכו לנטילה, ולהסתפק בנטילת האצבעות בלבד".
