את אחי אנכי מבקש

בפרשת וישב מסופר שיוסף, על פי פקודת אביו יעקב, הלך לראות מה שלום אחיו (בראשית, ל"ז ט"ז). הפרשה מעוררת תמיהה גדולה על יעקב וכי לא היה עֵד וער למתרחש בין יוסף לבין אחיו?! וכיצד קיבל על עצמו שליחות זו, הלא ידע את שנאת אחיו וקנאתם?! התשובה לכך, על פי המדרש, "יודע היה שאחיו שונאין אותו ולא רצה לעבור על דברי אביו" (ב"ר פ"ד, י"ג). יוסף שומע את דבר השליחות ומשיב בקצרה "הנני". וכבר העירה נחמה ליבוביץ, שמשונה "הנני" זה מכל "הנני" שבתורה, שכל "הנני" מיד אחַר קריאת השם מקומו, אולם כאן כבר שמע את המדבר אליו וכבר ידע את הנדרש ממנו.

הספורנו מציע הסבר, "'לך נא ראה', ראה בשכלך ותקן כל מעוות אם יצטרך, כי אמנם להגיד האמת היה מספיק אחד מעבדיו" (שם ל" י"ד), כלומר, עשה כל מאמץ לפייסם. הוא לא מוצא אותם, ואיש אחד שהוא פוגש מציע לעזור לו. יוסף אומר אז את המשפט "את אחי אנכי מבקש הגידה נא לי איפה הם רעים" (שם, ל"ז ט"ז). על הצהרה זאת העיר הפילוסוף היהודי הצרפתי עמנואל לוינס הערה אחת, "דיוגנס היה אומר, 'אני מחפש בן-אדם'. היהודי אומר, "את אחי אנכי מבקש".

השבוע יחול חג החנוכה. בשנת 167 לפנה"ס החלו החשמונאים להנהיג את ההתקוממות נגד השלטון הסלאוקי בארץ ישראל, שכונתה "מרד החשמונאים", על רקע גזירות אנטיוכוס – איסורים שהוטלו על ידי השלטון הזר על קיום מצוות יהודיות. בשנת 164 לפנה"ס הצליחו המורדים לשחרר את ירושלים ואת בית המקדש משלטון היוונים והמתייוונים, שתחת שלטונם שבת בית המקדש מפעילות כשלוש שנים.

שורשי המדע בתפיסה האריסטוטלית, על פיה קיימת מציאות אובייקטיבית שמתנהלת על פי חוקים, וניתן לחקרה שכן היא הנמדדת על ידי החושים. ראשית ההתפתחות המדעית נעשתה בהמצאת מושגי ההגדרה, התצפית המדעית והמודל ביוון העתיקה.

בתודעה היוונית-הלניסטית היווני אינו רק יווני, אלא היחיד הראוי לתואר "בן-אדם". אימפריאליזם תרבותי זה, בא לה ליוון וליורשתה ההלניסטית, דווקא מעיסוק בתחום המדעים והפילוסופיה. חשיבה וגישה כל כך רדיקלית עלולה לגרום שיחד עם לימודי המדע והפילוסופיה, עלול היהודי לקבל את התמונה המוטעית כאילו תרבות יוון בשלמותה היא התרבות האנושית, ומכאן עלול אף להשיל מעליו את זיקתו לתורת ישראל ולאבד את זהותו היהודית. דווקא היום, במאה ה-21, אחרי שהתפכחנו מהרבה מאשליותיו של עידן הנאורות, לפיהן המדע והפילוסופיה צופנים, לכאורה, בחובם את האמת השלמה והגואלת אודות המציאות, יקל עלינו לאמץ גישה זהירה יותר למדע ולפילוסופיה המערביים. אין סיבה, אם-כן, שכאשר אנו נחשפים – הן באקדמיה והן דרך מוקדי תרבות כאלה ואחרים –  לתרבות המערב העשירה בהחלט, נעניק לה את הכתר של הבעלות על האמת או על המוסר.

הבחנה רווחת מפרידה בין שני חלקי עולם-הרוח היווני. האחד- חכמה ותרבות, שבמוקדה המדע והפילוסופיה, אלו מותרים ואף רצויים, "חכמה בגויים תאמין". לעומת זאת, תרבות יוון המזוהה עם האסתטיקה, האמנויות היפות וטיפוח הגוף, זרה לרוח תורת ישראל. את החלוקה הזו ניתן לייחס לרמב"ם (הל' קידוש החודש, פי"ז, הכ"ד). הרמב"ם בהתייחסו ליסודות האסטרונומיה מבאר כי ידע זה שאב מחכמי יוון. מסיבה זו הוא רואה צורך להכניס בתוך ספרו ההלכתי הסבר לעובדה שהוא משתמש לקביעת ההלכה בספרות זרה, היות שמסקנות האסטרונומיה הוכחו בראיות, הרי שאין הבדל אם אלה שגילו אותן הם יהודים או יוונים, העיקר הוא האמת החבויה בהן. כיוצא בדברים אלה כתב הרמב"ם בהקדמתו לשמונה פרקים, אודות המקורות שלהם נזקק בחיבורו זה, "ודע שהדברים אשר אומר בפרקים אלו …הם עניינים מלוקטים מדברי החכמים…ומחיבורי הרבה בני-אדם, ושמע האמת ממי שאמרה". כלומר, ניתן ללמוד חכמה מפי היוונים, או מפי כל אדם אחר, "שמע האמת ממי שאמרה".

ד"ר אלכסנדר קליין ביאר את משמעות ההצהרה "את אחי אנכי מבקש" אליבא דלוינס. יוסף איננו מעונין בעימות עם אחיו, אלא שואף לאחווה ולשלום אתם. מסר התורה הוא שיש להתייחס לזולת כ"אח", ולא לראות בו "זר". ההסכמה בלשון "הנני" משמעותה על אף כל מה שקרה עד כה, ועל אף החשש מפני האחים, יוסף מוכן להסתכן, ולהתפייס אתם. בעיני הפילוסוף הרמן כהן, עם ישראל הוא "סמל" לאחדות האנושות "….סמל כזה לא יכול היה להתגלם בעולם על ידי העם היווני, שכן אין העם הזה יודע את מושג האנושות. האנושות האחת עשויה הייתה להיווצר רק בזיקה לא-ל יחיד. ואילו א-ל יחיד נוצר רק בקרב עם זה" (הרמן כהן, דת התבונה ממקורות היהדות, עמ' 288).

עמנואל לוינס כתב, "העולם העכשווי, המדעי, הטכני והנהנתני מוצא את עצמו במבוי סתום – כלומר, בלי א-ל – לא מפני שהכול בו מותר, ובזכות הטכניקה הכול אפשרי, אלא מפני שהכול בו שווה. הלא-מוכר נהיה מיד מוכר, והחדש כבר רגיל. אין חדש תחת השמש. המשבר המופיע בקהלת אינו בחטא, אלא בשעמום. הכול נבלע, שוקע ונסגר בזהה. הכול אכן "הבל הבלים". הכול … מלבד הזולת, שגם בכל השעמום הזה, אי-אפשר לעזוב אותו לאנחות". מסתבר שמילות שיר החנוכה  'כל אחד הוא אור קטן', אך ביחד 'אור איתן', אינן קלישאה.

(וישב תשפ"ב)