- בעקבות פרסום ב"ניו יורק טיימס", לפיו הנשיא הרצוג אינו מתכנן להעניק לנתניהו חנינה בקרוב, אלא בכוונתו ליזום הליך גישור כדי להגיע לעסקת טיעון, הבהירה לשכת הנשיא: ״כפי שהתבטא מספר פעמים בעבר, נשיא המדינה יצחק הרצוג רואה בהגעה להסדר בין הצדדים בתיקי רה״מ נתניהו פתרון ראוי ונכון. מגעים להסדר הם חלק הכרחי בניסיון להביא את הצדדים להסכמות. על כן, סבור הנשיא כי נכון תחילה, בטרם הדיון בבקשת החנינה עצמה, למצות מהלך שיכול להביא לגיבוש הסדר בין הצדדים, מחוץ לכותלי בית המשפט״.
בעברית פשוטה: גם טראמפ לא יכופף את הנשיא הרצוג לפעול למתן חנינה לנתניהו בלא שמתקיימים התנאים שבחוק. הכרה בחטא, והבעת חרטה. ונתניהו, כידוע, לא מכיר בחטא וממילא גם אינו מביע חרטה.
הרצוג, כמי שעמד בראש אחד משרדי עורכי הדין הגדולים והמוערכים במדינה, לא יכול להרשות לעצמו לעשות צחוק מהחוק ומעצמו. מה שכן, הוא יכול, ונראה שלכך הוא חותר, לנצל את כישוריו בקירוב עמדות, בגישור. אנשים מכובדים וטובים כבר עובדים, מטעם עצמם אך עם 'ברכת הדרך' מלמעלה, על מתווה לעסקת חבילה שהפרקליטות מפה ופרקליטי נתניהו (ושרה) משם יוכלו להסכים עליה. להזכיר: אפילו 'הכהן הגדול' של בית משפט עליון, נשיאו בדימוס פרופ' אהרן ברק, תומך בעסקה שכזו. וההערכה היא כי הפעם היא קרובה, מכמה סיבות: ההפנמה של ביבי שחנינה לא תהיה, וההבנה שטובה בננה אחת ביד (סגירת התיקים) משתי בננות על העץ (המשך הדשדוש הפוליטי כשהסקרים לא מי יודע מה מאירים פנים, וההתמודדות עם אתגרים חיצוניים ופנימיים לא פשוטים).
בעיניים שלי, זו יכולה גם להיות שעתה הגדולה של שרה נתניהו, שתשכנע את בעלה היקר שתאריך הבחירות הקרובות יהיה גם יום הפרישה שלו מהחיים הפוליטיים. ונימוקים טובים לא חסרים. האחד – נוכח גילו (כבר לא ילד) וענייני הבריאות אליהם נחשפנו לאחרונה, עדיף שיוריד מעליו את העבודה הסיזיפית והלא מתגמלת כראש ממשלה ויעשה, סוף-סוף, לביתו ולבריאותו; השני – מה שלא יהיו תוצאות הבחירות לכנסת, ועדת חקירה לטבח אוקטובר קום תקום. כדאי שיוכל להקדיש עצמו, אבל את כל כולו, להיערך לשאלות.
אז בהערכה שלי, מאיזה צד שלא נסתכל על זה, סביר מאוד שאנו בשלהי עידן נתניהו כראש ממשלת ישראל. ואם זה מה שאכן מתבשל במוחו של נתניהו, לטובת הליכוד והימין, כדאי שלא ימשוך זאת יותר מדי, כדי שהליכוד ייערך להכתיר את מנהיגו החדש.
מאז החל רה"מ נתניהו את עדותו במשפטו, נקבעו 442 דיונים. מתוכם 234 (53%) לא התקיימו, ו-47% מהדיונים שכן התקיימו קוצרו משמעותית (נתונים שהביא העיתונאי אלעזר לוין). מישהו רציני יכול להגיד שיש ערך למשפט שכזה?
אני מתקשה להתרגש מסקרים המתפרסמים חדשות לבקרים כשאנחנו חצי שנה לפני מועד הבחירות. בדרך עשויים לחול כל כך הרבה שינויים, חלקם משמעותיים, העשויים להשפיע על דפוסי ההצבעה של רבים – חיבורים חדשים, רשימה ימנית חדשה ארדן-כחלון-אדלשטיין ואחרים, איחוד כלל הרשימות הערביות לרשימה אחת, התערבות של נתניהו בדרך כלשהי שתחלץ את רשימת סמוטריץ' מאזור אחוז החסימה, ועוד.
אז סקרים טובים לאותו יום (בהנחה שנערכו כדבעי), והם אמורים בעיקר לייצר אווירה ולשמש את מטות המפלגות. בתכל'ס, הכל פתוח. בין השאר, לא מן הנמנע שהבחירות יוכרעו לא מהצלחות של רשימה זו או אחרת, כמו ממאות אלפי קולות שייזרקו לפח מהצבעה לרשימות שלא יעברו את אחוז החסימה. חוק באדר עופר, הקובע את חלוקת הקולות העודפים, מיטיב עם רשימות גדולות. מה שאומר שלגודל יש יתרון. וזו עוד סיבה שבנט רץ לאיחוד עם לפיד – להיות הרשימה הכי גדולה. בינתיים זה עובד לו. בעבר, סקרים מחמיאים לו לא בדיוק עבדו. האם הפיק לקחים?
ונקודה נוספת: כתוצאה מהאיחוד הזה, 'יש עתיד' באה עם נדוניה גדולה של מיליונים (מימון בחירות) לטובת הקמפיין. כמחצית מחברי הכנסת של 'יש עתיד' יודעים שאת הכנסת הבאה הם יראו מבחוץ (כך היה קורה להם גם ללא האיחוד, שכן מפלגתם מדשדשת גם בסקרים). לא מן הנמנע, שחלקם יחצו את הקווים לרשימה אחרת, עם החלק היחסי של כספי מימון מפלגות בידיהם.
4
עשו עצמכם מופתעים: (גם) בתל אביב הרב הראשי שנבחר הוא מועמד ש"ס, הדיין הרב זבדי. אגב, ייתכן שהוא אדם מעולה וימלא את תפקידו כדבעי. ובכל זאת, לענ"ד, העובדה שהוא וילדיו לא ראו את הבקו"ם מבפנים הייתה אמורה להיות לו לרועץ בבחירה, בטח בעיר חילונית מובהקת כמו תל אביב. ובכלל. בכל הקשור למינוי רבנים ביישובים ובערים, דרעי ואנשיו 'עושים בית ספר' לסמוטריץ', יו"ר מפלגה שעם הקמתה ניכסה לעצמה את השם 'מפלגת הציונות הדתית'.
אז נכון שבכל הקשור לבניין יו"ש וביסוס האחיזה היהודית ביו"ש, סמוטריץ' תותח, ענק, אחד בדור – כל הסופרלטיבים מגיעים לו. והיפוכו של דבר במינוי רבני ערים. יהיו שיאמרו: הולכים על מה שחשוב. אני יכול להסכים עם אמירה זו, אבל חייבים לדעת כי בקלפי יש לה מחיר. לתחושתי, עוד זכייה בבחירות לרבנות, ועוד זכייה ועוד אחת, וכולן מבית המדרש של ש"ס, מביאות רבים 'סרוגים' לאבד עניין בכל הקשור לבחירת רבנים. כאילו, מה זה קשור לנו בכלל.
ולסיום, אם בבחירת רבנים עסקינן. אנו שומעים על הצורך בבניית קואליציה של משרתים בצבא. הנה אתגר לרשימות הציוניות השונות. כמו שאתן מצהירות שתפעלו לביטול חוק ההשתמטות ותביאו לגיוס לכל (עוד לא ברור בדיוק איך עושים את זה. גם הסנקציות הכלכליות יביאו חלק קטן), כך התחייבו נא גם לחוקק שדי ברב ראשי אחד לכל יישוב, וכן ששירות בצה"ל הוא תנאי סף להגשת מועמדות לרבנות ראשית של עיר. הצבא, כידוע, הוא כור היתוך. שירות בו מאפשר היכרות רחבה עם מגוון האנשים. כדאי שרב ראשי יהיה מצויד בניסיון הזה.
באמת שאני מתקשה להשתחרר מהרושם, שליושבים על כס הרבנות הראשית לישראל פשוט משעמם. שאם לא כן, מה הם מוצאים לנכון, למען השם (שמם שלהם, לא של הקב"ה), לכלות זמן ומחשבה על שטיקים וטריקים. הנה דוגמה מהשבוע: בצר להם, לרבנות, בג"ץ כפה עליהם לאפשר לנשים להיבחן בבחינות הרבנות הראשית. נכון, היו כמה רבנים חרדים 'מהשורה הראשונה' שיצאו חוצץ ואף קראו לאברכים שלא להיבחן, כל עוד הדלת פתוחה בפני נשים. מה אתם חושבים? רבים ביטלו את הרשמתם למבחן? ככל הידוע, אף לא אחד (מעניין, מתי מצייתים שם בהכנעה ל'גדויילים' ומתי עושה כל אחד דין לעצמו).
והנה התקרבו ליום המבחן הראשון מבין שישה, יום שני השבוע. האולמות בבנייני האומה היו מלאים מפה אל פה. היו שחיפשו בנרות את הנשים שעתרו לבג"ץ ובעקבות החלטתו נרשמו למבחן, חיפשו וחיפשו ולא מצאו. עד שהתברר, שזה לא שהן קיבלו רגליים קרות והחליטו לוותר. פשוט, כעשרה ימים לפני יום המבחן הן קיבלו הודעה שעליהן להתייצב במקום אחר. בבית משרד הדתות. לא עם הנבחנים הגברים בבנייני האומה.
ישאל השואל: ומה בכך? אז הנשים ייבחנו בבניין אחר, מה לי הכא מה לי התם? רגע של כנות: לי זה לא קפץ, גם לא מפריע. אבל יש אישה חכמה ממני, רגישה ממני, אולי גם חשדנית ממני, והעיקר – היא אחת מהנשים שהיו אמורות להיבחן. הרבנית שרה סגל-כץ שמה, המתגוררת עתה בניו יורק, ואפילו רכשה כרטיס טיסה מיוחד להגיע להיבחן. ובכן, אותה גב' סגל-כץ התקשתה לבלוע את הצפרדע הזו של בניין אחר לנבחנות ממין נקבה, ולו בגלל סיבה זו החליטה שלא לגשת למבחן במועד זה. בג"ץ, תתכוננו, היא בדרך. בג"ץ דרש מהרבנות שוויון? טענתה: שוויון כולל גם שוויון במקום הבחינה ובתנאים. בין השורות של פוסט שכתבה, ניתן גם להבין שע"י כך שהנשים נבחנו במקום נפרד, מן הסתם אם יש איזה מישהו שירצה לטרפד, הוא יוכל בקלות לסמן את מחברות המבחנים שלהן, לקרוא את התשובות מתוך כוונה להכשיל, ובזה לשים קץ לחלומותיהן לקבל את הסמיכה.
אגב, תארו לעצמכם שהיו קובעים כי כל הנבחנים האשכנזים יהיו בחדר אחד, והספרדים באחר. הייתם מוכנים לזה? או חרדים פה, כיפות סרוגות – שם. זורמים? אז למה נשים, שבוודאי מגיעות בלבוש צנוע, צריכות להיות מודרות לבניין אחר (עם חדר נפרד באותו קומפלקס אני מניח שגם היא הייתה חיה בשלום).
שלוש נשים שהסכימו לבלוע את הטריק של הרבנות הראשית כן הגיעו למשרד הדתות להיבחן, כשהן מלוות בידידות ששרו להן: "לעשות נחת רוח ליוצרן" (שמתם לב? נו"ן סופית, לא מ"ם סופית). ואלה שמות: הרבנית יערה וידמן סמואל, רות עגיב ורחל צבאן. בעיניים שלי, הנחשוניות בחבורה. כמו אליס מילר, שבסיוע בג"ץ הביאה לפתיחת קורס טיס לנשים.
אבל חיש מהר הסתבר להן, כי שמחתן קצת מוקדמת מדי. הגברים האדיבים האלה שם ייבשו את הנשים האלה כמעט ארבע שעות(!!!) לפני שמסרו לידיהן את טופסי הבחינה. "תקלה טכנית", הסבירו שם. "לא היה רב שיוכל לשהות בבחינה של הנשים", הסבירו שם לשילה פריד מ'ידיעות אחרונות'. נו, באמת. כל כך הרבה רבנים מסתובבים שם. בעיניים שלי, התעללות לשמה, חילול השם, ביזיון, רשעות, תקראו לזה איך שאתם רוצים. מה שאני יודע זה שאנחנו, אתם ואני, מפרנסים את החבורה הרשעה הזו. ופרט פיקנטי: עפ"י נוהלי המבחן, רב מוסמך אמור להיות נוכח באולם המבחנים כדי לענות על שאלות. מי שהיה שם עם הנבחנות הוא הרב הראשי לישראל, הרב קלמן בר. אהבתי. ולו כדי שיתרשם מכלי ראשון שנשים תורניות למדניות לא בהכרח נושכות.
הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי, חברת הנהלת צהר, היא אחת מאלה שהיום בו נשים ניגשו למבחני הרבנות הוא יום חג עבורן: "הבוקר הזה הוא חותמת רשמית למהפכה שקטה שמתחוללת בבתי המדרש כבר עשורים. הנשים שניגשו היום למבחני הרבנות לא באו להפגין – הן באו מפני שזו הדרך היחידה המקובלת להוכיח בקיאות, עמל ויגיעה. כמי שמלמדת לנשים את החומר הזה במשך שנים, אני גם סמוכה ובטוחה ביכולתן להצליח. חשוב להבין: המבחן הוא לא 'דגל' או מטרה בפני עצמה, אלא כלי חיוני לחידוד הידע ולעמידה בסטנדרט מקצועי מחמיר. זהו המצע שממנו מתחילה הדרך האמיתית של הנהגה רוחנית ושימוש חכמים".
והוסיפה הרבנית ד"ר טיקוצ'ינסקי: "עד היום, 'רבנית' היה לעיתים תואר של כבוד. מהבוקר, הוא הופך לאישור רשמי על בקיאות תורנית מוכחת. אני קוראת ללומדות התורה שרואות בהלכה את ייעודן: אל תסתפקו בלימוד לשמו, בואו לדייק אותו בבחינה. התורה, והציבור שצמא לידע שלכן, זקוקים לכן".
ויסלחו לי אלה מחבריי שהיו שמחים שלא יהיה בג"ץ. בעיניים שלי, (לפעמים) מזל גדול שיש לנו את בג"ץ.
לנפתלי בנט, רה"מ לשעבר, יש קבלות למכביר (הארכיון זוכר הכל), שלא תמיד (בלשון המעטה) מה שאומרים זה מה שבאמת מתכוונים, ולא תמיד מה שהיום מתכוונים מחר באמת עושים. לפעמים עושים אפילו את ההיפך. בנט כפוליטיקאי לא המציא את הפטנט הזה. "משום מה" אי העמידה בהבטחות, או להגיד דבר והיפוכו, הפכו למטבע עובר לסוחר בזירה הפוליטית, ללא הבדל השקפה אידיאולוגית, קואליציה או אופוזיציה. בד"כ הציבור, שכבר הורגל בכאלה, לא מפתח ציפיות, ולכן "לא נופל מהכיסא" כשפוליטיקאי אומר דבר והיפוכו.
רה"מ לשעבר נפתלי בנט התראיין באחרונה לגל"צ וזרק שתי פצצות, שבכובעו הקודם-קודם, כראש 'הבית היהודי' (ז"ל) התנגד להם. עתה, בכיפתו כראש מפלגת 'בנט 2026' (עוד לפני האיחוד עם לפיד), הוא אמר לגל"צ בעניין תחבורה ציבורית בשבת: "אני בעד שכל ישראלי יוכל להגיע לאן שהוא צריך. אני חושב שאנחנו צריכים לתת לכל עיר להחליט על הצביון. למשל בעיר חרדית כמו בני ברק לא תהיה תחבורה ציבורית, ובעיר כמו תל אביב יוחלט שתהיה תחבורה ציבורית. זה לכבד".
בעיניים שלי, הכל פוליטיקה. להערכתי, גם כשבנט בזמנו התבטא נגד תחבורה ציבורית בשבת, בתוכו פנימה הוא היה שלם יותר עם הצעה ברוח זו שהוא מביא כעת. מעין 'חיה ותן לחיות'. אלא שהצהרה מעין זו בכובעו אז, הייתה מרחיקה ממנו רבים מהמצביעים הדתיים של המפד"ל ז"ל בראשה עמד. עמדתו הנוכחית תפורה יותר, להבנתי, על ה'אני מאמין' שלו. וכאשר יתלווה לו גם רווח פוליטי, מבחינתו – מה טוב.
בנט פונה היום הרבה יותר לציבור שאינו דתי מאשר לדתיים. יחד עם זאת, אף אחד לא אמור להיות מופתע לגלות שגם בציבור ה'סרוג' יש לא מעט הסבורים שיש מקום לתחבורה ציבורית 'מתונה' גם בשבת, בקווים מסוימים (לבתי חולים, לחוף הים, שלא תעבור ליד בתי כנסת – ברוח אמנת גביזון-מדן). לא כאידיאולוגיה, אלא כהבנה שיש מחיר שהאוטופיה צריכה לשלם כדי לחיות פה יחד. מודה, אני אחד מהם. ואם נהיה ישרים – זה כבר קיים במספר ערים. באוטובוסים קטנים יותר, במוניות, מוצאים דרכים.
בנושא אחר, טעון אולי אף יותר – נישואין אזרחיים – ובכלל זה של זוג מאותו מגדר, אמר בנט באותו ראיון: "כל אדם בישראל צריך להיות מסוגל לממש את אהבתו בארץ ולא לנסוע לחו"ל. אני תומך בנישואים לכל מי שרוצה. המצפן שלי בעניין זה הוא שכל ישר והגינות". בום. לטעמי, זה כבר הרבה יותר נפיץ. אבל חשוב לדעת: גם כיום יש בישראל נישואין אזרחיים לרוב. כ-40% מהזוגות הצעירים הנישאים בישראל עושים כן שלא דרך הרבנות. בזמן הקורונה 'נתפר' 'מתווה יוטה', שגם חסך מהם את הצורך לטוס לקפריסין כדי 'להינשא' אצל פקיד העירייה שם. נאהב את זה או לא, זה מה יש.
השאלה החזקה יותר לענ"ד היא של אותם שאינם יכולים להינשא עפ"י ההלכה. כהן וגרושה, למשל. כיצד הם יוכל 'למסד' את אהבתם. האם במקום שההלכה אוסרת, המדינה, כישות חילונית, לא יכולה/רשאית (תבחרו אתם) לתת להם אופציה חילונית מוכרת למסד את אהבתם? (כמובן, עפ"י ההלכה הם לא ייחשבו נשואים).
לו הייתה חוקה בישראל, מן הסתם היא הייתה מתייחסת גם לנושאים אלה. לא בטוח שדווקא בימים אלה, שהחברה הישראלית כל כך מקוטבת, זה הזמן הנכון להתעסק גם בסוגיות אלה. יש דברים בוערים יותר. ועדת חקירה, למשל. אבל אולי דווקא כן. שהרי בישראל אף פעם לא משעמם ותמיד יש דברים דחופים ממש-ממש, כך שאם נחכה לימים רגועים יותר, נחכה ונחכה ונחכה. לא חבל? אולי הגיע הזמן להוציא קצת ערמונים מהאש?
7
במדינת אוטופיה, שעה לאחר הרצח המתועב של בנימין ימנו זלקה ז"ל בידי בני עוולה, נערים קטנים ועלובים, היתה צמרת המשטרה, כולל השר והמפכ"ל, והניצבים כולם מתכנסים לדיון מעמיק ולקבלת החלטות מעשיות- איך עוצרים את ההתבהמות של צעירים יהודים ישראלים ברחובות המדינה. במדינת אוטופיה, היו מתכנסים בבוקר הממשלה, הכנסת, הרבנות הראשית, שופטים, משרד החינוך- מי לא- ומגבשים דרכים מעשיות. בתחום האכיפה, בתחום החינוך, הרווחה, הכל. ומיד. לא משאיר תחום בו לא פועלים ומיד להילחם בעבריינות בישראל. אבל צריך להיות מדינת אוטופיה כדי שזה יקרה.
