אחד העקרונות המדהימים לכאורה במשפט ההלכה קובע כי בית דין של 23 הדן בדיני נפשות וקובע כולו פה אחד – שהנאשם חייב מיתה, קובעת ההלכה במסכת סנהדרין וברמב"ם כי ה"נאשם ברצח" יוצא זכאי. ההסבר הוא כי לא ייתכן שיושבים 23 גדולים בישראל ולא מוצאים פגם כלשהו בכל ההוכחות והעדים שהופיעו בפני בית הדין.
אני נזקק להלכה זו בהתייחסות לתקשורת אל מול מערכת החינוך בישראל. בימים בהם נושאי ביטחון ו/או כלכלה נדחקים מעט הצידה, מעלה התקשורת מייד את נושא החינוך. וכמעט תמיד התייחסות התקשורת וההורים הינה ביקורתית בלבד! ולא אחת "נסמכת" על דברים הלקוחים מהדמיון ומהאובססיה לאיתור כישלונות, "רק רע כל היום". ומאחורי זה הביטחון "אני יודע טוב יותר מכולם".
תפיסה כזו בענייני חינוך עלולה לפגוע בהנחלת ערכים ובהישגים לימודיים. נכון, תמיד ישנם מה לשפר, תמיד יש תקלות, אך האם אין במערכת החינוך כלל הצלחות והישגים? מדוע הנטייה היא לאתר את "הרע" ולהתעלם מן "הטוב" במערכת החינוך?

אופייני לנו כאזרחי מדינת ישראל לחוש כי יש לנו הבנה, ידע ואף מומחיות בכל דבר ועניין – בביטחון, בחינוך, במדיניות פנים וחוץ ובכלכלה. אנו בטוחים כי לנו כהורים יש את הידע המדויק, מה צריך ללמד, איך צריך ללמד ואפילו מיהו המתאים ללמד. מערכת החינוך הלאומית מאז הקמתה עמדה מול תפיסה זו וחסמה גישות טורדניות אלו. זאת בזכות כ-250,000 עובדי חינוך והוראה מסורים והממסד החינוכי לדורותיו, אשר העמידו מיליוני בוגרי מערכת החינוך במשך כ-80 שנות מדינה.
בוגרים שבנו את המדינה, פיתחו בה מערכות תורה, משפט, כלכלה וביטחון, המשמשים דוגמה וסמל לעולם. הם ההוכחה הניצחת לשגשוגה של מערכת החינוך הישראלית, ובכלל זה מסירותם הבלתי נדלית של מאות אלפי עובדי החינוך בהנחלת ערכים וידע. וזה דורש השקעה. כיום נזקק המבקש לעסוק בחינוך ילדי ישראל, לתואר אקדמי ולתעודת הוראה, כדי להיות איש מערכת החינוך בישראל.
כן! בוגרי מערכת החינוך הם הוכחה ניצחת. גיבורי מלחמות ישראל, מסירותם למען העם והארץ יוכיחו! אכן, יש גם תקלות ופגמים, אך במנהיגות החינוכית לדורותיה תמיד היו ערנות ואוזן כרויה לתקן, וכך גם היום. לא באתי להחמיא, אך כמי שבקיא במערכות החינוך בישראל, אני מרגיש צורך לומר את האמת.
