דל בנצי (יו"ר המכללה האקדמית "גבעת וושינגטון" ולשעבר מנכ"ל משרד החינוך)זעקי, ארץ אהובה. דמו של צעיר נשפך לשווא. עוד לא יבש דמו של ימנו זלקה ז"ל, וכבר יש שהצביעו על מערכת החינוך כ-האשמה בה"א הידיעה לתופעת האלימות בחברה הישראלית, ובכך פתרו לכאורה את חלקם של כל האחרים והחברה הישראלית בכלל זה. בעיניי, טעות בידם.
מערכת החינוך לבדה אינה יכולה למנוע מעשה רצח של צעירים! גם יאמרו שהרצח הטראגי של ימנו ז"ל הוא חריג, אין זה משחרר מחובת האחריות לפעול ששוב זה לא יקרה.
חובה עלינו לכאוב את הכאב ולתת פתרונות לכל מעשי האלימות של בני נוער וצעירים.
מערכת החינוך לבדה אינה יכולה לספק את הפתרונות. מערכת החינוך מוציאה מתוכה את טובי בניה של העם הזה. רבים וטובים מוכיחים בעליל את פירותיה של מערכת החינוך בכל שטחי החיים, ובכלל זה במסירות הנפש במלחמות ישראל!
אומנם, גם ההורים חייבים לתת את חלקם במיגור האלימות, אך לא כל ההורים מסוגלים לכך.
אני מפנה קריאה לנבחרי העם: יש דרכים להתמודד באופן כמעט מושלם באלימות שברחובותינו. להערכתי, חוק יכול להרתיע והחוק הוא בידי נבחרי העם. מערכת המשפט, ידיה כבולות למסגרות החוק. השופטים במדינת ישראל אין להם אלא החוק הכתוב שלפניהם. הם אינם יכולים להפעיל רגשות או להיות מושפעים מגודל האסון ומגילם של הצעירים.
על כנסת ישראל והממשלה "לעשות חושבים" ולפעול להחמרה מסיבית ביותר בכל סעיפי החוק העוסק באלימות בין בני נוער וצעירים, ולאחר מכן לפרסמם. אולי אלה עשויים להמעיט מהדם שנשפך.
בידי נבחרי הציבור לסייע במיגור האלימות בחברה הישראלית, ובעיקר בחברת בני נוער וצעירים. אני קורא לנבחרי הציבור: אתם יכולים להמשיך במאבקים ובמאמצים להישרדות פוליטית, אך הביטו גם בלבן של עיני הוריו של ימנו ז"ל ומשפחתו. עברו ימי השלושים, ואיש מבין נבחרי הציבור לא קם וזעק: מה הלאה? מה נעשה כדי למנוע בעתיד רצח כגון זה.
אלימות בין בני נוער וצעירים הפכו לדבר שבשגרה. קל ונוח ביותר להטיל את האשמה והפתרון על מערכת החינוך, אשר עושה מעל ומעבר כדי לחנך לערכים ולמנוע אלימות. אך אתם, "בעלי החוק", תרומתכם עשויה להיות חזקה לאין שיעור בכוח החוק.
חוששני שקולי לא יישמע. ואולי?! אולי בכל זאת? אשרי המאמין, ואני בתוכם.
