אבידן יאיר (דירקטור ופעיל חברתי, לשעבר המפקח על הבנקים)המסע במדבר יוצא לדרך. יש הנהגה. יש מוסדות. יש חזון. יש יעד משותף. אבל מהר מאוד מתחילים להופיע עייפות, תלונות, מחנאות, געגוע לעבר, שחיקה של אמון וסדקים בתוך ההנהגה עצמה, כאשר אפילו משה רבנו, המנהיג הגדול, נשבר תחת העומס ואומר: "לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה".
זה איננו רק רגע אישי של חולשה. זהו שיעור עמוק במנהיגות ובמבנה של חברה ומדינה. מנהיג, מוכשר ככל שיהיה, אינו יכול לאורך זמן להחזיק לבדו מערכת שלמה, בוודאי לא בתקופה של משברים, קיטוב, שחיקה ציבורית ואי-ודאות מתמשכת.
השיעור הזה רלוונטי במיוחד לישראל של היום. שנים ארוכות של שלטון, רצף משברים ביטחוניים, פוליטיים, חברתיים וכלכליים, לצד מערכת פוליטית המבוססת על קואליציות מורכבות ולעיתים אופורטוניסטיות, יוצרים מציאות שבה המדינה מתנהלת פעמים רבות מתוך הישרדות פוליטית שוטפת במקום מתוך הסתכלות אסטרטגית ארוכת טווח.
לעיתים נדמה שהמערכת כולה מתכנסת סביב אדם אחד, ראש הממשלה, בעוד שסביבו הולכת ונחלשת היכולת לקיים הנהגה רחבה, מקצועית, עצמאית ומאזנת.
פרשת "בהעלותך" מזהירה בדיוק מפני המקום הזה. כאשר הנהגה נשענת על אדם אחד בלבד, ולאורך זמן, גם המנהיג נשחק, גם המערכת נחלשת, וגם החברה כולה מתחילה לאבד כיוון. במצבים כאלה קל מאוד להיגרר לשיח של מחנות, נאמנויות אישיות, האשמות הדדיות, שיסוי ופילוג.
גם תיאור "האספסוף" בפרשה איננו רק סיפור היסטורי. זו אזהרה מפני הנהגה ציבורית שמאפשרת לשיח של פחדים, כעסים ואינטרסים קצרי טווח להוביל את סדר היום הלאומי. חברה שמאבדת את היכולת לדבר בשפה של אחריות משותפת מתחילה להתפורר מבפנים, הרבה לפני כל איום חיצוני.
ובתוך כל זה מופיע גם אחד הפסוקים החשובים ביותר לעת הזו – "וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם". חברה בריאה איננה נמדדת רק בעוצמתה הצבאית, הטכנולוגית או הכלכלית. היא נמדדת גם ביכולתה לעצור לרגע, לגלות אחריות הדדית, לשמור על לכידות ולא להשאיר קבוצות שלמות מאחור – חברתית, כלכלית, ערכית או אזרחית.
ישראל זקוקה היום לא רק למנהיגות חזקה, אלא למנהיגות בונה. כזו שיודעת לחזק מוסדות ולא רק אישים; לעודד אחריות ולא תלות; לטפח הנהגה רחבה ולא חצרות; לבנות אמון ולא רק לנצח מערכות בחירות.
הפרשה מזכירה לנו אמת פשוטה ועתיקה לפיה אור אמיתי של מנהיגות אינו נמדד רק ביכולת לשלוט, אלא ביכולת להאיר למרחקים, לחבר, לבנות דור המשך ולהבטיח שגם אחרי שנים של מחלוקות, עדיין יישאר כאן שיתוף ומכנה משותף שאפשר להמשיך איתו את המסע.
