שורץ אודי (רב, סא"ל, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאית)שאלה: חיילים נוסעים באוטובוס בדרכם לפעילות מבצעית – האם עליהם להקפיד להתפלל לכיוון ירושלים? כיצד ינהג חייל שנמצא בכלי שיט בלב ים, בטיסה ארוכה או במקום אחר שבו הוא אינו יודע מהו הכיוון של ירושלים?
תשובה: כאשר השלים שלמה המלך את חנוכת המקדש, הוא נשא תפילה ייחודית ומרגשת, המבקשת מן הקדוש ברוך הוא שיקבל את תפילותיהם של ישראל – דרך המקדש:
"וַיַּעֲמֹד שְׁלֹמֹה לִפְנֵי מִזְבַּח ה' נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו הַשָּׁמָיִם: וַיֹּאמַר ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֵין כָּמוֹךָ אֱ-לֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לַעֲבָדֶיךָ הַהֹלְכִים לְפָנֶיךָ בְּכָל לִבָּם … וּפָנִיתָ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּחִנָּתוֹ ה' אֱ-לֹהָי לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר עַבְדְּךָ מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ הַיּוֹם: לִהְיוֹת עֵינֶךָ פְתֻחוֹת אֶל הַבַּיִת הַזֶּה לַיְלָה וָיוֹם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַרְתָּ יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם לִשְׁמֹעַ אֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר יִתְפַּלֵּל עַבְדְּךָ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה: וְשָׁמַעְתָּ אֶל תְּחִנַּת עַבְדְּךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְאַתָּה תִּשְׁמַע אֶל מְקוֹם שִׁבְתְּךָ אֶל הַשָּׁמַיִם וְשָׁמַעְתָּ וְסָלָחְתָּ: …כָּל תְּפִלָּה כָל תְּחִנָּה אֲשֶׁר תִהְיֶה לְכָל הָאָדָם לְכֹל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּן אִישׁ נֶגַע לְבָבוֹ וּפָרַשׂ כַּפָּיו אֶל הַבַּיִת הַזֶּה: וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְסָלַחְתָּ וְעָשִׂיתָ וְנָתַתָּ לָאִישׁ כְּכָל דְּרָכָיו אֲשֶׁר תֵּדַע אֶת לְבָבוֹ כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ לְבַדְּךָ אֶת לְבַב כָּל בְּנֵי הָאָדָם: …כִּי יֵצֵא עַמְּךָ לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבוֹ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵם וְהִתְפַּלְלוּ אֶל ה' דֶּרֶךְ הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִתִי לִשְׁמֶךָ: וְשָׁמַעְתָּ הַשָּׁמַיִם אֶת תְּפִלָּתָם וְאֶת תְּחִנָּתָם וְעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטָם".
בגמרא במסכת ברכות (דף ל') למדו חכמים מתפילת שלמה, שהתפילות של עם ישראל מכל קצווי תבל פונות לירושלים ולבית המקדש: "היה עומד בחוץ לארץ – יכוין את לבו כנגד ארץ ישראל שנאמר: 'והתפללו אליך דרך ארצם'; היה עומד בארץ ישראל – יכוין את לבו כנגד ירושלים, שנאמר: 'והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת'; היה עומד בירושלים – יכוין את לבו כנגד בית המקדש, שנאמר: 'והתפללו אל הבית הזה'; היה עומד בבית המקדש – יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים, שנאמר: 'והתפללו אל המקום הזה'". הגמרא מסכמת ואומרת שנמצאו כל ישראל מכוונים את ליבם למקום אחד, ומשום כך מכונה ירושלים 'תלפיות' – תל שכל פיות פונים בו.
בתלמוד הירושלמי (ברכות, ד' ה') הוסיפו שהדרכה זו נוהגת לא רק בזמן שבית המקדש עומד על תילו, אלא גם בחורבנו. התלמוד הירושלמי משנה קצת את הדרשה שנזכרת בתלמוד הבבלי, וקובע: "תל שכל הפיות מתפללין עליו". כלומר, גם בזמן החורבן פונים יהודים מכל קצווי תבל אל ירושלים, ומתפללים לבניין המקדש.
רבים מן הראשונים עמדו על כך, שבניגוד לאותן סוגיות בתלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי במסכת ברכות, ישנה סוגיה אחרת במסכת בבא בתרא (דף כ"ה) שממנה ניתן להבין שאין כיוון מחייב לתפילה, שהרי "שכינה בכל מקום". הרמב"ם (הלכות תפילה, ה' א'-ג') פסק להלכה כדברי הגמרא בברכות, שנדרש לכוון בתפילת העמידה אל ירושלים, אלא שהדגיש שהלכה זו היא מן הדברים שאינם מעכבים את התפילה. הרמב"ם מוסיף: "סומא ומי שלא יכול לכוין את הרוחות, והמהלך בספינה, יכוין את לבו כנגד השכינה ויתפלל".
באופן דומה כתב בעל טורי זהב (על השולחן ערוך, אורח חיים צ"ד ס"ק א') שמי שהתחיל להתפלל בכיוון הלא נכון, לא יעקור את רגליו ולא יפסיק באמצע התפילה, משום שלפחות בדיעבד בוודאי יש לסמוך על אותן דעות בסוגיה במסכת בבא בתרא, שניתן להתפלל לכל כיוון, שהרי השכינה בכל מקום.
יש מן הפוסקים שחלקו על הט"ז (ראו שו"ת יד אליהו א'; מאמר מרדכי על השולחן ערוך שם, ס"ק ב'), והתירו לעקור את רגליו ולתקן את הכיוון גם באמצע תפילת העמידה, אך המשנה ברורה (שם, ס"ק י') הכריע כדעת הט"ז, שלא לזוז באמצע התפילה רק כדי לשנות את מקומו.
הלכה נוספת במשנה ברורה (שם) היא שמי שמתפלל בציבור ונראה בעיניו שהם שוגים בכיוון התפילה – לא יפרוש מן הציבור, ויתפלל יחד איתם אף שהכיוון לא מדויק. הווי אומר – הצורך שלא לפרוש מן הציבור, ולא לעמוד בכיוון הפוך לשאר המתפללים, הינו צורך חשוב ומשמעותי יותר מאשר הדיוק בכיוון התפילה.
על דרך זו, כתבו רבים מן הפוסקים האחרונים (ראו ערוך השולחן ופסקי תשובות, אורח חיים צ"ד) שהמנהג היה שלא לדקדק בכיוון המדויק של בית הכנסת, ואם ישנם אילוצי תכנון ובינוי, ניתן לעצב את בית הכנסת כך שהכותל של ארון הקודש יהיה בכיוון הכללי של ירושלים, אך לא בהכרח בזווית המדויקת.
כך סוכמו הדברים הלכה למעשה בספר "תורת המחנה" (חלק א', פרק י"ב תשובה ד'): "מי שאינו יודע את כיוון התפילה, יכוון את ליבו לאביו שבשמיים. היודע את כיוון התפילה אך אין באפשרותו להפנות גופו לשם, כגון שמתפלל בנסיעה, או כגון שלאחר שהתחיל לעמוד בתפילה הוברר לו ששגה בכיוון, יצדד פניו לכיוון הראוי. כאשר מתפלל בכיוון הפוך משאר הציבור, רשאי להסתובב באמצע התפילה לכיוון הראוי. במקום בו הציבור טועה ומתפלל לכיוון שגוי, לא ישנה מהציבור אלא יצדד פניו לכיוון הראוי".
