היתרון של החלש

פרק ד' בשמואל ב' מתחיל בהסתכלות על הנעשה בביתו של איש-בושת, בנו של שאול, מייד לאחר שאבנר, שר הצבא שלמעשה המליך אותו, מחוסל. הגיבורים של הפרק הם רכב ובענה, שמבינים שמלוכה עוברת לצד של שאול ורואים בכך הזדמנות להתנקש באיש-בושת ובכך לקבל פרס או תהילה מדוד.

כפי שקרה במקרים דומים, דוד, שמכבד מאוד את בית שאול ומסרב להיכנס למלוכה מתוך עמדה של נקמה וחיסול חשבונות, לא רואה זאת בעין טובה והורג אותם.

באמצע המעשה מופיע פסוק שלכאורה אינו קשור: "וְלִיהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל בֵּן נְכֵה רַגְלָיִם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים הָיָה בְּבֹא שְׁמֻעַת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן מִיִּזְרְעֶאל וַתִּשָּׂאֵהוּ אֹמַנְתּוֹ וַתָּנֹס וַיְהִי בְּחָפְזָהּ לָנוּס וַיִּפֹּל וַיִּפָּסֵחַ וּשְׁמוֹ מְפִיבֹשֶׁת".

מצודת דוד מסביר כי הסיבה לאזכור נסיבות הנכות של מפיבושת בעיתוי הזה, הוא כדי להסביר את מעשיהם של רכב ובענה. הם רצו להוכיח לדוד כי הם מכריתים את ממשיכי דרכו של שאול. מכיוון שמפיבושת נהיה נכה, הם לא ראו בו מועמד רלוונטי למלוכה ולכן לא התאמצו כלל כדי להרוג אותו. מבחינתם, הריגת איש בושת הספיקה כדי לוודא שבית שאול עובר מן העולם.

אנחנו צפויים לפגוש בדמותו של מפיבושת בהמשך הספר. אבל האזכור שלו כעת הביא אותי לחשוב על ההבדלים בינו לבין דודו, בעל השם הדומה, איש בושת. שניהם הצאצאים היחידים שנותרו לשאול ואחרי התבוסה הגדולה, כל אחד מהם פועל בצורה הפוכה לחלוטין.

מפיבושת מסתתר בבית מכיר בן עמיאל ודואג להיות מתחת לרדאר, שלא יזכרו את קיומו. בסופו של דבר הוא זוכה לכבוד של דוד, שיודע למצוא ולבוא אליו כשמלכותו מתבססת ונותן לו הערכה וכבוד. לעומתו, איש בושת נגרר אחרי אבנר לטעון את הכתר וגם לאחר "וַיִּשְׁמַע בֶּן שָׁאוּל כִּי מֵת אַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן וַיִּרְפּוּ יָדָיו וְכָל יִשְׂרָאֵל נִבְהָלוּ". הוא לא ניגש לדוד לפיוס, הוא גם לא בורח ונעלם אלא שוכב לשנת הצהריים בביתו: "וַיֵּלְכוּ בְּנֵי רִמּוֹן הַבְּאֵרֹתִי רֵכָב וּבַעֲנָה וַיָּבֹאוּ כְּחֹם הַיּוֹם אֶל בֵּית אִישׁ בֹּשֶׁת וְהוּא שֹׁכֵב אֵת מִשְׁכַּב הַצָּהֳרָיִם. וְהֵנָּה בָּאוּ עַד-תּוֹךְ הַבַּיִת לֹקְחֵי חִטִּים וַיַּכֻּהוּ, אֶל-הַחֹמֶשׁ וְרֵכָב וּבַעֲנָה אָחִיו נִמְלָטו".

ניתן לראות פה את הפער בתפיסה של רכב ובענה, שרלוונטי גם לרבים מאיתנו. האדם הבריא והחזק מפגין פה רצף של החלטות אומללות המביאות למותו, בעוד האדם הפצוע והחלש מקבל החלטה חכמה המביאה אותו להיות הממשיך של בית שאול. הסטיגמה השלילית כלפיו הצילה את מפיבושת, ומעבר לכך, האדם שרגיל מילדות להיאבק כדי לשרוד, בסוף הוא המנצח.