הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)לבדו עמד יוסף מול הפיתוי הגדול. רחוק מבית אבא, נטוש ונעזב, נער יפה תואר במקום בו הוא נתקל באמות המידה המוסריות המקולקלות, ולפניו עומד הפיתוי הגדול: אשת אדונו אומרת לו "שכבה עימי". לא זו בלבד שהפיתוי עצמו חזק כעבות העגלה, עוד יוסף יודע מה מחירו של הסירוב. הוא יודע כי אם יסרב לאשת אדונו היא לא תשתוק, ובסופו של דבר כל עולמו יתמוטט, והוא עלול למצוא עצמו על עץ התליה, כשם שאחרים מצאו עצמם בשעה שלא נשאו חן בעיני אדונם.
בעזרת אלו כלים התמודד יוסף? אלו מנגנונים חיצוניים באו לעזרתו? כיצד הציב חומה בפני הפיתוי הגדול? בידו לא היו כל אפשרויות חיצוניות, ולא היה דבר מה אחר שיבלום אותו מליפול בתהומות החטא. הכוח היחיד שבא לעזרתו בשניות קשות אלה היה הכוח הפנימי ששאב מתוך עצמו. דמות דיוקנו של אביו שצפה ועלתה מעולמו הפנימי ובלמה אותו, ודברי המוסר העצמי שאמר בקול רם: "…ואיך אעשה הרעה הגדלה הזאת וחטאתי לא-להים". עוצמתם של כלים אלו היא שהעניקה לו את התואר המיוחד במסורת היהודית: "יוסף הצדיק".
שכן צדיק הוא זה אשר שואב מהמעיינות העמוקים שבתוכו את היכולת לעמוד מול כל אתגר; צדיק הוא זה שאינו תולה באחרים את מעמדו הרוחני אלא נוטל את המשימה על כתפיו שלו; צדיק הוא זה אשר מפעיל באומץ לב פנימי את הבחירה החופשית הטובה שיש בו, ופועל מכוחה מול מציאות הסוחבת אותו לכיוון אחר; צדיק הוא זה המסוגל לעמוד בפני כל רעה, ואף שכל החומות המסגרתיות קרסו הוא אינו נופל, ומכוחה של מסורת אבות ושל המוסר האנושי היסודי הוא מצליח לעמוד בפיתוי גם כשהוא נדרש לשלם מחיר יקר על כך.
יוסף הצדיק חייב להיות לנו למורה דרך של אחת משתי הדרכים להתמודד עם האתגרים שלנו. אין אנו כופרים בחשיבותם של החומות, ואין אנו מבססים הכל על טוב ליבו של האדם. לא ניתנה למלאכי השרת, ובני אדם מטבעם אינם מסוגלים לעמוד באופן מתמיד במתח הגדול שתובע ביסוס החיים של בחירה חופשית. בשל כך אנו מרחיקים עצמנו מן העבירה, עושים סייג לתורה, ונזהרים מאוד מהמדרון החלקלק העומד לפתחנו. לא זו בלבד, אלא שהעמדת החומות עצמן היא חלק ממהלך חינוכי משמעותי, המשפיע גם על בחירתו החופשית של האדם. ברם, מן העבר השני אנו חייבים להדגיש בפני עצמו כי לא ניתן לבנות הכל על העצמת החומות. לא זו בלבד שהחומות אינן משנות את טבע האדם ואת דמותו, עוד הן למעשה קורסות. קריסתן של החומות היא חלק מתרבות חיינו, ולכל חומה פירצה ונתיב רחב המאפשר לעבור דרכה. על כן, הניסיון המתמיד להגביהה את החומות, לעשות אותן עבות יותר ועמידות יותר – נדון לכישלון, אם אין הוא מלווה בהתאמה בהעצמת הבחירה החופשית, שהיא המפתח לצדיקות.
כל ההתמודדויות עם הפיתויים המתחדשים בעולמנו – האינטרנט, יצר הממון, יצר העריות, יצר ההכפשה ודיבור לשון הרע ועוד עניינים רבים אחרים – לא יצלחו אם עיקר תשומת הלב תופנה לבניית החומות, ועם ניסיון מתמיד לעבות אותן עוד ועוד. החומות אינן עמידות, וגם השדר העולה מהתרכזות בהן הוא שדר של חולשה, שהוא עצמו מחליש מאוד. יחד עם העמדות סייגים וחומות במידה הראויה טוב יהיה אם נבין שביסודו של דבר הקובע האמיתי הוא הבחירה החופשית הטובה של האדם. העצמת הבחירה החופשית צריכה אפוא להיות במוקד התשובה שלנו אל עצמנו, ובמוקד דרכנו החינוכית. מכוחה ישאב האדם את יכולתו לא להסיט את דרכו למדרון החלקלק של הפיתוי. יוסף הצדיק הוא מורה דרך לדורות, וצעידה בדרכו היא המעצימה יותר מכל את עולם חיינו.
תשס"ז
