חופשות ותלונות

כשהטור הזה יופיע, אני מניחה שתשעה באב יהיה כבר מאחורינו. אסתייג ואומר שאם המשיח בינתיים הגיע ובית המקדש עומד על תילו, סביר להניח שהוא דווקא לא יופיע. הלוואי.

כך או אחרת, עד כמה שידוע לי, עונת הנופשים בעיצומה. נכון אמנם שגם עונת בחירות לפנינו, רק שאין לי כוח או רצון להתלכלך עד כדי כך. די לי בטריגרים קלילים יחסית, תלונות על דברים טריוויאליים שאולי כמה מילים בעלון שבת יכולות לפתור ולהקל ולו במעט.

ובכן, יוצאים לנופש משפחתי. מצפים לו, מתכננים אותו, מפנטזים עליו. נגיד שהנסיעה עברה חלק, שהילדים לא ניג'סו כל הדרך, שהמזגן באוטו עבד ושלא היו פקקי אימים. תמיד יהיה משהו שמעכיר את האווירה, והרי יוצאים מהבית, מהמקום שבו עמלנו קשה כדי שיהיה בדיוק כפי שאנחנו רוצים. טבעי וברור שיהיה משהו להתלונן עליו.

לדוגמה: מגיעים בעיצומו של גל חום לצימר שעלה כמו שכר דירה חודשי (לפחות), ומגלים שהוא לא נקי, לא כמו בתמונות באתר, קטן מדי או לא-יודעת-מה. אני בטוחה שלא חסרות דוגמאות. העניין הוא שגם אם הרוב היה בסך הכל בסדר גמור, גם אם היו רגעים יפים ומהנים, באופן טבעי דווקא הנקודה (ואפילו הקטנה) שלא הייתה טובה, תיחקק לנו בזיכרון.

Negativity Bias מתורגם בגוגל כ"הטיית השליליות". הכוונה היא לנטייה קוגניטיבית מולדת שבה המוח מעניק משקל רב יותר לחוויות שליליות מאשר לחיוביות. אנו נוטים לחוות אירועים רעים בעוצמה גבוהה יותר, לזכור אותם ולהגיב אליהם חזק יותר בהשוואה לאירועים טובים שהתרחשו במקביל והיו חשובים באותה מידה.

ההסבר המקובל לתופעה הוא אבולוציוני בבסיסו. זהו מנגנון הגנה שנועד לשמור שלא "נירדם בשמירה". המוח מחפש בעיות ומוותר על מה שנחמד כדי לשמור על ערנות בשעת סכנה. 20 חוויות נעימות יידחקו הצידה בגלל תקלה אחת קטנה.

וכאן אני מרשה לעצמי להציע דרך לנטרל את ההגנה, שברוב המקרים מתבררת כמיותרת: בנופש/טיול/מפגש הבא, נשים לב לכל דבר, ואפילו הקטן ביותר, שהוא טוב. באופן מודע ומכוון נעצים אותו ונחקוק בזיכרון דווקא אותו. נופים יפים, צחוקים, שיחת עומק עם המתבגר/ת, ארוחות מאולתרות, מדורה, ציפור מעניינת שראינו והתפעלנו ממנה עם הילדים. נשים את הדגש על החוויה החיובית, נחליט שהיא תיתן את הטון.

ואם תהיה תקלה, נדע שברוב המקרים גם אותה נוכל לזכור בחיוך.