פכטר עידו (רב, ד"ר, נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)לרב ד"ר מיכאל אברהם יש משל מעניין על שמרנות וחדשנות. קבוצת אנשים מהלכת בסוואנה באפריקה. בשל החום, כולם לבושים שם בבגדים קצרים ומאווררים. יום אחד הקבוצה הזו מחליטה להצפין ולעבור לארצות סקנדינביה, שם הטמפרטורות נמוכות מאוד. מה יעשו אותם אנשים? הנה שתי תגובות אפשריות:
א. האנשים יאמרו: אם אבותינו הלכו בבגדים קצרים, עלינו להמשיך בדרכם וללבוש את אותם בגדים; ב. האנשים יאמרו: אם אבותינו התאימו את בגדיהם לאזור שבו חיו, גם עלינו לעשות זאת, ולכן יש להתלבש חם.
kobu-agency
הגישה הראשונה היא גישתם של אלה המכונים 'שמרנים'. הם ממשיכים באותה דרך שבה נהגו אבותיהם רק משום שכך נהגו אבותיהם. אם בבגדים עסקינן, אפשר לראות את הדבר מתבטא בלבושם של החרדים החסידים, שמתלבשים כמו אבות אבותיהם ממזרח אירופה, שם היה מושלג וקר, גם בארץ ישראל החמה.
הגישה השנייה היא גישתם של אלה המכונים 'המחדשים'. עמדתם היא שכדי להמשיך את מסורת אבותינו לא צריך לחקות באופן עיוור את מעשי האבות. יש להידרש למניעים שלהם ואותם יש להמשיך, גם אם הדבר כרוך בשינוי המעשים.
קראתי לקבוצות הללו שמרנים ומחדשים, כי כך הם בדרך מזוהים כיום בציבור הרחב. אבל האומנם אלו שמות מדויקים? אם מעיינים בדבר, אפשר לראות שההפך הוא הנכון. מי שקרויים שמרנים הם למעשה המחדשים הגדולים ביותר. הם מחדשים אורח חיים שלא היה בעבר, שבו אנשים מתלבשים שלא על פי תנאי הסביבה. לעומתם, המחדשים הם השמרנים הגדולים ביותר, שכן הם מקיימים את הרוח שהנחילו לנו אבותינו. הם מתלבשים בהתאם לסביבתם. אז מי באמת שמרן ומי באמת מחדש?
השאלה העמוקה שמבדילה בין הקבוצות היא איך אנו תופסים את ההלכה. אם ההלכה מצטמצמת לסך של מעשים שעלינו לעשות, מבלי כוונה מאחוריהם, הרי שהשמרנות תעודד אותנו להעתיק את המעשים. ברגע שביצענו את המעשה המדויק, אנו ממשיכים את מסורת אבותינו.
לעומת זאת, אם אנו תופסים את ההלכה כיישום מעשי של עולמות של רוח ותוכן, השמרנות תחייב אותנו לא רק לשאול מה נעשה בעבר אלא מה אבותינו התכוונו להשיג בכך ואילו רעיונות נצבו מאחורי ההלכות. בתפיסה שכזו, ייתכנו מקרים שבהם הגישה השמרנית דווקא תורה לנו לשנות את המעשים כדי למלא אחר כוונתם של מנסחי ההלכה.
דוגמה ידועה לכך היא איסור גילוח בחול המועד. מי שמשמר את המעשים לבדם, ממשיך לאחוז באיסור להתגלח בחול המועד. אבל מי שהולך אחר הכוונה, מבין שהאיסור על גילוח בחול המועד נועד לגרום לאדם להתגלח בערב החג ולא להראות סימני אבלות בו.
הלכה זו נקבעה עבור אנשים שסידרו את זקנם אחת לתקופה, ולכן חשוב היה לחכמים לדאוג לכך שאדם יסדר את זקנו בערב החג. אך כיום, רבים האנשים שמתגלחים בכל יום, ועבורם, גם יום אחד בלא גילוח נראה כסימן אבלות. אם אנו מבקשים לשמר את כוונת החכמים, הרי שאנשים אלה לא רק רשאים אלא מחויבים להתגלח בחול במועד כדי לא להראות סימני אבלות.
מי שמכיר אותי יודע שאני מבכר את הדרך הזו בהלכה. כשאני לומד את מקורות ההלכה – למן המקרא, עבור בחז"ל ועד הראשונים והאחרונים – אני לא רק שואל את עצמי מה הם אמרו אלא אני מנסה להבין את המגמה שמנחה אותם. מה הם רצו להביע? למה אמרו מה שאמרו? איזו תכלית ביקשו להשיג? וכשאני מבין את טעם הדברים ומגמת הדברים, אזי הדרך סלולה בפנינו להמשיך רוח זו גם כיום, ולעצב את ההלכה שתבטא רוח זו בהווה. אינני שואל רק מה חז"ל או הפוסקים אמרו, אלא מה הם היו אומרים אילו חיו היום.
לעיתים שאלה זו מובילה אותי לשמר מעשים, ולעיתים לשנותם. מה שתמיד נשאר מבחינתי זו הכוונה. לדעתי, זו עמדה שמרנית לעילא ולעילא.
באחת מפסקאותיו, כתב הראי"ה קוק ש"המחדש העליון איננו מחדש כי אם מעתיק, מביא אורות חדשים חיים ממקום עליון מקורי אל המקום שעוד לא היו שם". כדי להחיות את ההלכה בימינו צריך לנהוג כך – לא להעתיק (כמו COPY) באופן נטול הקשר מעשים מן העבר אלא להעתיק (כמו להעביר, TRANSFER) אורות של העבר לימינו, כדי שיצליחו להאיר נכון היום את עולמנו על פי כוונתם המקורית.
מי שמשמר מעשים בלי להבין את כוונתם, מכבה את ההלכה. מי שמחדש הוא זה שמצליח להמשיך להאיר אותה גם בימינו. ואין לך שמרנות גדולה מזו.
הערת המערכת: אין בדברים משום פסיקה הלכה לרבים, אלא עמדת הכותב וחומר למחשבה.
