ווגנר דבורה (ד"ר, סוציולוגית, עורכת ספרות, לקטורית ומגיהה, מחברת הספר "האברך יענקי וייסברג", dvorawagner@gmail.com)המשפחה שנולדנו לתוכה, המשפחה שהקמנו, השפות, מקומות המגורים, בתי הספר, המקצועות, החברויות, המוצא האתני, הנטייה הפוליטית, המיקום על הרצף הדתי. מן הסתם יש עוד מעגלי שייכות שלא כללתי כאן, תוכלו להשלים בעצמכם.
הנקודה היא שגם אם יש חפיפה מסוימת בין סממני הזהות האלה, לא אחת אני מרגישה שהם מתקיימים כביכול במקביל. כמו בועות שקופות שדרכן רק אני יכולה לראות את המתרחש בבועות השכנות, והן כמעט אף פעם לא מתמזגות. כדי להיכנס לאחת, אני חייבת לצאת לחלוטין מהאחרת.
בכל בועה כזאת יש קודים פנימיים, מוסכמות ורעיונות שנשמעים בה טבעיים לחלוטין, אבל בבועה השכנה עלולים להיחשב מוזרים, מקוממים ואפילו אסורים.
לקראת אמצע שנות ה-50 שלי, נכנסתי לבועה חדשה. עד אז, במקביל לגידול המשפחה, עבדתי כמנחת הורים וכמתרגלת בתחום לקויות ראייה. משם המשכתי לתארים מתקדמים באוניברסיטה ונשאבתי לעולם המחקר.
לא אכחיש, בכל אחת מהתחנות היה לי טוב. אבל רק כשכתבתי את ספר הביכורים שלי, מצאתי את הדבר שאותו ארצה לעשות בשארית חיי ולכאורה מגדיר אותי. כתיבת ועריכת ספרות הפכה לכל כך מרכזית בחיי, שלפעמים אני תוהה למה ואיך לא הגעתי לזה קודם. לכאורה משום שגם בבועה הזאת אני לא לגמרי "בבית". אני יכולה לדוגמה להגיע לאירועי ספרות, לפגוש בהם א/נשים שבמידה רבה ובאופן מפתיע דווקא קרובים אליי, ועדיין אני והמטפחת שלראשי נהיה חריגות בנוף.
לאחרונה ראיתי מחקר המוכיח שלכל היהודים בעולם יש קשר גנטי (Livni, J., & Skorecki, K., (2025)). נדמה לי שהשייכות הזאת, מעבר להיותה החזקה מכולן, מעניקה הסבר מניח את הדעת לרעיון של ריבוי תפקידים וזהויות. בועות של גלויות. יהודים שנפוצו לכל קצוות תבל, חולקים בסיס משותף שמקשר ביניהם ברמה הפיזית!
למרות שכולנו מתקיימים בכל מיני בועות, ובכל אחת מהן הזהות שלנו משתנה קצת, אנחנו ממשיכים להיות אנחנו. קצת כמו יהודים ממוצאים שונים שבבסיס הם חלק מהגוף המרכזי שהוא העם שלנו – ככה גם כל אחת מהזהויות שלנו היא חלק בלתי נפרד ממי שאנחנו.
וכמובן שיהיו מי שירחיבו את הרעיון לכלל האנושות, אבל בעיניי דווקא השיוך המפתיע שלנו בבועת העמים, הוא הנס הפלאי.
