הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')האם יש בסיס לאמירה שמחבלי חמאס הם חיות אדם? אמירה זו, שחזרה ונאמרה בשבוע הראשון למלחמה כשהלכו ונחשפו מעשי הרצח האכזריים שהללו ביצעו, היא, לכאורה, ביטוי מופרז ומופרך של הוקעה ותו לא. אולם מתוך פרשתנו אפשר למצוא רמיזה להלימה של הביטוי.
המצווה הברורה והבולטת ביותר בה מצטווה נוח לאחר המבול קובעת עונש חמור לשופכי דמים: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" (בראשית ט, ו). לדברי המדרש (דב"ר ב, כה) כבר אדם הראשון נצטווה על מצווה זו מיד עם בריאתו, וזאת ככל הנראה לנוכח חומרתה של עבירת הרצח.
על חומרת שפיכות דמים לימדו חז"ל בכמה וכמה מאמרותיהם, ולדבריהם השופך דמים גורם להסתר פנים של ה', לחורבן בית המקדש (שבועות לג, א) ומביא גלות לעולם (אבות ה, ט). הרמב"ם קובע כי "אין לך דבר שהקפידה תורה עליו כשפיכות דמים" (הלכות רוצח א, ד), ובספרו "מורה הנבוכים" (ג, מא) הוא מוסיף אמירות נחרצות על חומרת העבירה. הרמב"ם מציין שבמקרה של פגיעה ברכוש, מצופה מהנפגע שיסלח לפוגע לאחר שיפוצה, "אבל הרוצח, מחמת חומר פשעו, אינו נסלח לו כלל, ואין לוקחין ממנו כופר, 'ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו' (במדבר לה, לג)… כי אין בכל פשעי האדם יותר חמורה מזו".
למרות שעבירת הרצח היא חוק מוסרי מן המעלה הראשונה, שכל בר דעת אמור להבין, התורה נותנת לו בפרשתנו הסבר ונימוק: "כִּי בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם". חז"ל וכן רוב פרשני המקרא פירשו שמילים אלה מתייחסות לנרצח, שצלם א-להים שלו נמחה ונמחק מן הארץ, והשמדת אותו צלם א-להים היא הסיבה לחומרת החטא. בהתאם לכך קבעו חכמים כי "כל השופך דמים, הרי זה מבטל את הדמות" (תוספתא יבמות ח, ד).
אולם, פרופ' נחמה ליבוביץ הפנתה את תשומת הלב לשתי פרשנויות שונות של הפסוק. לפי האחת, הכוונה בפסוק היא לצלם א-להים של הרוצח שהושחת במעשה הרצח, כדברי רד"ק (בראשית א, כט): "לפי שהוא השחית צלמו תחילה בעוברו מצוות הא-ל". לאור פירוש זה אפשר להצדיק את האמירה שמחבלי החמאס הם חיות אדם. אמנם כל רוצח "השחית צלמו", אבל גם על לרוצחים יכולים להיות סניגורים, עשויים לבוא עדים שילמדו עליהם זכות, ימסרו עדות אופי, יספרו על אובדן שליטה, על הצקה ומצוקה שברקע הרציחה, וכיוצא באלה הסברים שימתיקו את החובה הגמורה. אולם מי שרוצחים באכזריות לשמה, ועושים זאת מתוך תכנון, יוזמה ומזימה להרע בכל דרך וצורה כחיה הממיתה במיתה משונה, עליהם אפשר לומר שאיבדו צלמם, והרי הם כחיות אדם.
לא פחות רלבנטי ואף יותר אופרטיבי הוא הפירוש השלישי, לפיו המילים "כִּי בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים" נאמרו על הדיינים והשופטים, הנקראים בשם "א-להים" (דוגמת "א-להים לא תקלל"). כך מפרש חזקוני: "עשה את האדם" – שיהא דיין ושופט לירא ממנו". צלם א-להים מחייב את מי שהסמכות והיכולת בידיהם להיות כא-לוהים – לשפוט ולבצע דין מוות ברוצחים שעליהם נאמר: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ".
עבירת הרצח היא החטא הקדמון של המין האנושי בתחום שבין אדם לחברו. זו העבירה החברתית החמורה ביותר, והיא משקפת את הבעיה החברתית הקשה ביותר: אלימות. מעניין שבניגוד לרוב המצוות, בהן האיסור מופיע תחילה והעונש רק לאחר מכן, בעבירת הרצח אנו מוצאים כבר לאחר המבול את העונש, ורק במתן תורה נאמר האיסור במפורש: "לא תרצח". ייתכן שהדבר נועד להדגיש בפני כל בן אנוש את חומרת המעשה, כמעין צו קטיגורי חד-משמעי שאינו זוקק איסור מפורש, ואת החובה להעניש רוצחים, שהיא כה בסיסית, שגם לפני שמופיע האיסור בספר החוקים, המוסר הטבעי מחייב אותה. כך ניתן להבין את העובדה שה' העניש בחומרה את קין לאחר שהרג את הבל, למרות שלא נאמר עדיין כלל האיסור לרצוח. קביעת העונש על שפיכות דמים כבר לנוח ובניו ממחישה גם את העובדה שזהו איסור גמור ומוחלט לכל אדם באשר הוא, ולא רק לעם ישראל.
לדברי המדרש עבירת החמס שבגללה נגזר המבול הייתה שפיכות דמים: "רבי לוי אומר: 'וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס' – זה שפיכות דמים, שנאמר (יואל ד, יט): 'מֵחֲמַס בְּנֵי יְהוּדָה, אֲשֶׁר-שָׁפְכוּ דָם-נָקִי בְּאַרְצָם'. לפי פרשנות זו של המילה "חָמָס" מובן העונש החמור של המבול ששטף את העולם ומחה את כל היקום, ומובן העונש החמור והמתקן שצריך לספוג ארגון החמאס, שלא במקרה שמו כשם העבירה החמורה שהביאה את המבול. הנביא יואל ממשיך שם ומסיים: "וִיהוּדָה, לְעוֹלָם תֵּשֵׁב, וִירוּשָׁלִַם, לְדוֹר וָדוֹר. וְנִקֵּיתִי, דָּמָם לֹא-נִקֵּיתִי, וַה' שֹׁכֵן בְּצִיּוֹן" (ב"ר לא, ו).
(נח תשפ"ד)
