שורץ אודי (רב, סא"ל, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאית)שאלה: חיילים שבו מפעילות מבצעית עצימה בראש השנה דקות ספורות לאחר השקיעה. האם עדיין יוכלו לתקוע בשופר? האם יוכלו לברך על התקיעות?
תשובה: המשנה במסכת מגילה (דף כ') מונה את כל המצוות הכשרות "כל היום", וביניהן מצות תקיעת שופר. במשנה שם מפורש שיש לקיים מצוות אלה החל מהנץ החמה, אלא שבדיעבד מי שקיים אותן לאחר שעלה עמוד השחר – יצא ידי חובתו. כך פסק השולחן ערוך (אורח חיים, תקפ"ח א'): "זמן תקיעת שופר ביום ולא בלילה; ומצוותה משעת הנץ החמה ואילך, ואם תקע משעלה עמוד השחר יצא".
המשנה והגמרא שם אינן מבארות באופן מפורש מתי הוא סוף היום לעניין קיום מצוות אלה, ואולם הנחה פשוטה היא שהיום מסתיים בשקיעת החמה. בתלמוד הירושלמי (ברכות, א' א') נאמר, שקיום מצוה לאחר שקיעת החמה – בזמן "בין השמשות" – הוא קיום מסופק. לכן, מי שקרא קריאת שמע של ערבית בין השמשות, נדרש לשוב ולקרוא קריאת שמע פעם נוספת לאחר צאת הכוכבים.
אמנם, רבים מן הפוסקים האחרונים כתבו, שמי שלא הספיק לתקוע בשופר עד שקיעת החמה – יתקע בין השמשות, בלי ברכה. כך סיכם החיי אדם (קמ"א, א'): "זמן תקיעת שופר, ביום ולא בלילה, שנאמר: "יום תרועה". ומצוותה משעת הנץ החמה ואילך עד הלילה. ומכל מקום אם לא היה לו שופר ביום והביאו לו בין השמשות, תוקע בלא ברכה". כדבריו כתבו גם המשנה ברורה (סימן תקפ"ח ס"ק א') וכף החיים (שם, ס"ק ב').
אמנם, המשנה ברורה (סימן ת"ר ס"ק ז') עומד על הבחנה אפשרית בעניין הזה בין שני ימי ראש השנה. הוא מצטט מן הט"ז מעשה שהיה באחת הקהילות, שלא הגיע אליהן שופר בראש השנה. באמצעות שליח שאינו יהודי הצליחו להשיג שופר, אך השופר הגיע ביום השני של ראש השנה סמוך לשקיעה. לדברי המשנה ברורה, ביום הראשון של ראש השנה, שמצוותו מן התורה, ראוי לתקוע בין השמשות. אמנם, קיום המצווה במועד זה הוא מן הספק, אבל "ספק דאורייתא לחומרה", ולכן ראוי לתקוע, אלא שהיות והתקיעה היא מן הספק, אין לברך עליה. עם זאת, לגבי היום השני של ראש השנה, שחיובו רק מדרבנן, פוסק המשנה ברורה שאין כלל חובה לתקוע בין השמשות.
על היסוד ההבחנה הזאת שבמשנה ברורה, חידש הרב עובדיה יוסף זצ"ל (חזון עובדיה ימים נוראים, פרק ט"ו הערה י"ח) שביום הראשון של ראש השנה, שמצוותו מן התורה, ניתן לתקוע בזמן בין השמשות עד שלושה עשרה דקות וחצי לאחר השקיעה, ואף לברך על התקיעה. לדעת הרב עובדיה, ניתן לצרף את הספקות הרבים בחישוב זמן בין השמשות, בעיקר לדעת רבינו תם שסבור שגם לאחר שקיעת החמה והיעלמות גלגל השמש – עדיין יום הוא, עד לשעה מאוחרת יותר; ובצירוף הספקות הללו לעצם דין בין השמשות, שהוא מצד עצמו ספק, הרי שכאשר מדובר על מצוה מן התורה, יש לקיימה בזמן בין השמשות בברכותיה.
למסקנה דומה הגיע הרב עובדיה גם ביחס לברית מילה ביום השמיני שהתעכבה עד לשקיעת החמה, וגם בזה – דעתו היא למול את התינוק ולברך עד המילה, עד שלושה עשרה וחצי דקות לאחר השקיעה (שו"ת יביע אומר, יורה דעה כ"ג). כך פסק גם ביחס למי שלא הספיק להניח תפילין כל היום, שיוכל להניחם בברכה גם לאחר השקיעה (ילקוט יוסף הלכות תפילין, סימן ל'); והוסיף (ילקוט יוסף שם) שכך הדין גם לגבי מקרא מגילה, שמי שהתעכב במשך כל יום הפורים ולא הספיק לקרוא מגילה, יקרא אותה בברכותיה עד שלוש עשרה דקות וחצי לאחר השקיעה. אמנם, מצות מגילה איננה מן התורה, אך לדעת הרב עובדיה לעניין הזה "דברי קבלה כדברי תורה דמו", כלומר שלקריאת המגילה, שיסודה בכתבי הקודש, יש מעמד חשוב יותר מאשר לדיני דרבנן אחרים.
אמנם, הרב עובדיה עצמו כתב, שבנוגע למצוות שחיובן מדרבנן – אין לברך מן הספק בזמן בין השמשות. לכן, מי שבאחד מימי חול המועד סוכות לא הספיק ליטול לולב במשך כל היום, יטול לולב בזמן בין השמשות, אך בלא ברכה (חזון עובדיה סוכות, הלכות הושענא רבה סעיף ז' הערה ח'). מסתבר, שהוא הדין אף ביחס ליום השני של ראש השנה, שחיובו בתקיעת שופר מדרבנן, כפי שהוזכר לעיל. אמנם, המשנה ברורה פסק שבזמן בין השמשות של היום השני אינו חייב לתקוע כלל, אבל מסתבר שמי שרוצה לתקוע – אין מונעים זאת ממנו, אלא שיתקע בלא ברכה.
ראש השנה הבא עלינו לטובה חל בשבת, ועל כן בשנה זו אין תקיעות מן התורה ביום הראשון, אלא רק תקיעות מדרבנן ביום השני של ראש השנה. לפיכך, כתבנו בהנחיות לחיילי צה"ל לקראת ראש השנה, שחיילים שביום השני של ראש השנה לא הצליחו לשמוע את תקיעת שופר במשך כל היום – יוכלו לתקוע בשופר גם בזמן בין השמשות, אך לא יברכו. בשנים כתיקונן, שבהן תוקעים תקיעות מן התורה ביום הראשון, לדעת רוב פוסקים יתקעו בין השמשות בלא ברכה, אך הנוהגים כדעת הגר"ע יוסף רשאים לתקוע בברכה, כפי שהתבאר.
