שירה סגללקראת יום כיפור, יותר ויותר אנשים בוחרים לקיים את מנהג הכפרות באמצעות כסף לצדקה. מה עומד מאחורי השינוי, מה קורה לתרנגולים בעונת הכפרות ולמה, בסופו של דבר, העיקר הוא חשבון הנפש?
שירה סגל
רגע לפני יום כיפור, כשעם ישראל מתכונן ליום הקדוש בשנה, ומקיים את מנהג הכפרות – שמטרתו לסמל את בקשת הכפרה והרחמים לקראת יום הדין – יש המקיימים את המנהג באמצעות תרנגול ויש שבוחרים בפדיון בכסף, שאותו ניתן להעביר לצדקה ולנזקקים. בשנים האחרונות הולכת ומתרחבת האפשרות השנייה, ומעלה שאלה מעניינת: מה עומד מאחורי המעבר מכפרות בתרנגולים לכפרות בכסף, ומה קורה לתרנגולים בתקופה שבה הביקוש להם עולה לקראת יום כיפור?
יעל ארקין, מנכ"לית עמותת "תנו לחיות לחיות", מכירה את הנושא מקרוב. היא פעילה למען בעלי חיים במשך עשרות שנים, וכבר 35 שנה היא מלווה את פעילות העמותה, שחוגגת השנה 40 שנות פעילות.
מהו השינוי שאתם רואים בשטח לגבי השימוש בתרנגולים לקראת יום כיפור?
"אנחנו רואים ירידה בשימוש בתרנגולים ועלייה בשימוש בפדיון בכסף. יש ערים שכבר לא מאפשרות להביא תרנגולים למקומות ציבוריים לצורך קיום הכפרות".
לדבריה, ישנם מקומות שבהם מתקיימות כפרות בלבד, ובמקומות אחרים מתקיים גם תהליך השחיטה. "מבחינתנו, הבעיה מתחילה כבר בתנאים שבהם התרנגולים מוחזקים. הם עוברים מהלולים לכלובים, מועמסים על משאיות ומובלים למקומות שבהם מתקיים המנהג. לעיתים הם ממתינים שעות רבות בצפיפות ובתנאים שאינם פשוטים".
ארקין מדגישה כי העמדה של הארגון אינה עוסקת בוויכוח עם המסורת עצמה, אלא בחיפוש אחר דרך לקיים את המנהג תוך מניעת סבל מבעלי חיים.
מבחינתכם אפשר לשמור על משמעות המנהג גם בדרך אחרת?
"בוודאי. יש רבנים שאומרים שאפשר לקיים את מנהג הכפרות בלי לגרום סבל לבעלי חיים. אם אפשר להשיג את אותה מטרה בדרך אחרת, באמצעות כסף, והכסף גם יכול לסייע לנזקקים, למה לא לבחור בדרך הזו?"
לדבריה, עמותת "תנו לחיות לחיות" פונה מדי שנה לרשויות מקומיות בנושא. השנה, כמו בשנים קודמות, מתכוון הארגון לפנות לעשרות רשויות ולבדוק את המדיניות שלהן ביחס לקיום כפרות באמצעות תרנגולים.
"יש רשויות שכבר הודיעו שהן אינן מאפשרות את קיום הכפרות באמצעות תרנגולים בשטחן, ויש רשויות שבהן הדבר עדיין מתקיים. אנחנו פונים אליהן ומבקשים לעודד את התושבים לבחור בכפרות בכסף".
אחד הדברים שחשוב ליעל להדגיש הוא המצוקה שהתרנגול מרגיש סביב קיום המנהג. לדבריה, "הרבה אנשים שוכחים שגם תרנגול הוא בעל חיים שמרגיש. יש רעש, צפיפות והרבה אנשים סביבו. מוציאים אותם מהכלובים, מחזיקים אותם ולעיתים מפעילים כוח פיזי. אנחנו חושבים שאפשר למנוע את כל זה".
העמותה מקבלת בתקופה שלפני יום כיפור גם דיווחים מהציבור על תרנגולים המוחזקים בכלובים במקומות שונים.
"יש לנו פעילים שמדווחים לנו על כלובים שהם רואים. אנחנו בודקים את המקרים, ובחלק מהמקומות, כשמתאפשר, אנחנו מצליחים להעביר תרנגולים לחוות שבהן הם יכולים לחיות בתנאים אחרים".
יעל מבקשת להפריד בין הדיון על מנהג הכפרות לבין ביקורת על הציבור שמקיים אותו. מבחינתה, השאלה היא האם כאשר קיימת חלופה אפשר לבחור בדרך שמפחיתה סבל.
"אני חושבת שגם אם אנשים בוחרים להשתמש בבעלי חיים לצרכים שונים, האחריות שלנו היא לפחות לדאוג לרווחתם. כפרות בכסף נותנות אפשרות לקיים את המנהג בדרך אחרת".
מה היתרון הגדול ביותר במעבר לכפרות בשימוש בכסף?
"קודם כול, אתה מונע סבל מבעלי חיים. בנוסף, זו דרך זמינה ופשוטה שכל אדם יכול לעשות. ובסופו של דבר, הכסף יכול להגיע לנזקקים ולעזור להם באמת לקנות אוכל לחג ודברים שהם זקוקים להם".
לדבריה, גם ברמה הציבורית אפשר לראות שינוי הדרגתי. "יותר ויותר ערים בוחרות שלא לאפשר קיום כפרות באמצעות תרנגולים. אין לי נתונים מדויקים לגבי היקף הירידה הכולל, אבל אנחנו בהחלט רואים שבחלק מהמקומות המנהג באמצעות תרנגולים הופסק לחלוטין".
לקראת יום כיפור, המסר שמבקשת יעל להעביר הוא לא ויתור על המשמעות של הימים הנוראים, אלא בחירה בדרך אחרת לקיים את המנהג.
"יום כיפור הוא זמן של חשבון נפש, של רחמים ושל עשיית טוב. אם אפשר לקיים את המנהג בדרך אחרת, בלי לגרום סבל לבעלי חיים, ובמקביל גם לעזור לנזקקים, אני חושבת שזו אפשרות שראוי לשקול".
בסופו של דבר, נראה שהשיח סביב הכפרות ממשיך להשתנות. המסורת עדיין נוכחת בחייהם של רבים, אך לצידה הולכת ומתרחבת האפשרות לבחור בכפרות בכסף. עבור "תנו לחיות לחיות", זו אינה שאלה של ויתור על המשמעות, אלא ניסיון למצוא דרך לשלב בין המסורת, האחריות והרחמים.
"יש דרך אחרת", מסכמת ארקין. "אפשר לעשות את הכפרות בכסף, לתרום ולעזור לאנשים שזקוקים לכך – ולהשאיר את בעלי החיים מחוץ למשוואה".
הרב גלעד לואיס, תושב בית אל, רב אולפנת גבעת שמואל, המלמד במדרשות ובמכינות וחבר בארגון רבני צֹהר, מבקש להזכיר שהשאלה המרכזית אינה רק במה עושים את הכפרות, אלא מה קורה בליבו של האדם תוך כדי.
מה המקור של מנהג הכפרות ומה המשמעות הרוחנית שלו לקראת יום כיפור?
"מקורו של מנהג הכפרות מופיע כבר אצל הגאונים (בשם הרב האי גאון ובתשובה לרב נטרונאי גאון) ומובא בטור ונפסק ברמ"א שנוהגים בערב יום הכיפורים לקחת תרנגול לכפרות עבור כל אחד ואחת מבני הבית ולהעביר אותו מעל ראשו". המשמעות העמוקה של המעשה היא לעורר את האדם לחשבון נפש.
"האדם אמור לחשוב ולהרגיש: 'זה תחת זה'. כל מה שנעשה לתרנגול כביכול היה ראוי לקרות לי. לכן אומרים: 'זו כפרתי, זו תמורתי, זו חליפתי'. המעשה נועד לעורר את האדם, לגרום לו לחשוב על מעשיו ולרצות לתקן."
הרב לואיס ממשיך ומסביר שמנהג הכפרות הוא חלק מעולם רחב יותר של מנהגים המלווים את ימי התשובה.
"יש בימים האלה מנהגים רבים שתפקידם לעורר ולסמל. תקיעת השופר, למשל, היא גזירת הכתוב, אבל חז"ל גם ראו בה קריאה של 'עורו ישנים משנתכם'. גם סימני ראש השנה נועדו לעורר את האדם. כך גם מנהג הכפרות, זהו מעשה שמטרתו לגעת בלב ולעורר את האדם לתשובה".
מדוע אתה מעודד מעבר מכפרות באמצעות תרנגולים לכפרות בכסף?
"למנהג יש יחס כפול. מצד אחד, צריך להתייחס בכבוד גדול למנהגי ישראל ולא לשנות אותם בקלות. מצד שני, מנהג אינו הלכה מן התורה, וכבר במשך הדורות היו גדולים שערערו על מנהג הכפרות באמצעות תרנגול".
לדבריו, היו לכך כמה סיבות. "היו שטענו שיש חשש למנהג שאינו ראוי, אחרים חששו שבגלל העומס הגדול על השוחטים בערב יום כיפור, השחיטה לא תמיד תתבצע בצורה המיטבית. היו גם מי שחשבו שאין זה ראוי לתת לעניים עוף שעליו נעשה מעשה הכפרות".
לכך מצטרפת גם שאלת צער בעלי החיים.
"יש מקום לצמצם את הצער שבעל החיים עובר במהלך התהליך. לכן במשך השנים רבים עברו לעשות את הכפרות באמצעות כסף".
כשנשאל האם מבחינה הלכתית יש יתרון לכפרות בכסף על פני כפרות בתרנגול, השיב:" כל שינוי במנהג כולל יתרונות וחסרונות. אין ספק שחוויית הכפרות באמצעות תרנגול היא מוחשית יותר, מטלטלת יותר ויכולה לעורר את האדם לחשבון נפש בצורה חזקה".
לדבריו, גם הבחירה בתרנגול אינה מקרית. "אחת הסיבות לכך היא שהתרנגול נקרא 'גבר', ובאופן סמלי 'יבוא הגבר ויכפר על הגבר". ובכל זאת, גם לכסף יש משמעות רוחנית משלו.
"גם כסף נקרא 'דמים', ואפשר לראות בנתינת הכסף חלק ממעשה הכפרה. מעבר לכך, חז"ל לימדו אותנו ש'תשובה, תפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה'. בכפרות בכסף יש את הצדקה, יש את התפילה שאומרים בזמן המעשה ויש את הרהור הלב וכך האדם מחבר בין שלושת המרכיבים".
מעבר לכך, הוא מוסיף, יש גם יתרון מעשי: "כיום הרבה יותר פשוט ונגיש לקיים את המנהג באמצעות כסף".
המציאות שבה מתקיימות הכפרות כיום שונה מהאופן שבו המנהג התקיים בעבר. כדי להסביר זאת הוא מביא דוגמה ממנהג אחר של ימי התשובה. העלייה לבתי הקברות בערב ראש השנה.
"באופן פשוט, אדם מגיע לבית הקברות כדי לזכור את סופו. לראות שהאדם הוא בן חלוף, ש'יסודו מעפר וסופו לעפר', ומתוך כך להתעורר לתשובה ולתיקון".
לדבריו, כיום אפשר לראות לעיתים משמעות נוספת לאותו מעשה. "אנשים מגיעים להר הרצל, לבתי קברות צבאיים ולקברי צדיקים, ורואים שם דווקא את הגדולה של האדם, את המסירות, האמונה, הנתינה והכוחות שהיו באותם אנשים. אותו מעשה, אבל מטען ערכי שונה". וכך, לדבריו, אפשר להבין גם את השינוי בכפרות.
"בעבר הייתה תחושה של העברת החטאים אל בעל החיים. היום, כאשר אדם נותן כסף לצדקה, יש משמעות נוספת: הוא אומר שהוא לא נכנס ליום כיפור לבד. הוא חלק מעם ישראל, והוא זוכר גם את מי שזקוקים לעזרה: עניים, יתומים, אלמנות ונזקקים". הוא ממשיך, "המציאות לא בהכרח שינתה את הכפרות עצמן, אלא את התובנה שאנחנו נותנים למה שעומד מאחוריהן".
לקראת יום כיפור, הרב לואיס מבקש להחזיר את הדיון אל לב המנהג.
"המסר העיקרי של מנהג הכפרות הוא לא האם עושים אותו באמצעות תרנגול או באמצעות כסף לצדקה. העיקר הוא חשבון הנפש שאנחנו עושים עם עצמנו כחלק מההכנות ליום כיפור. הרהור הלב, הבקשה, התפילה והרצון לתקן".
לסיום הוא מספר סיפור חסידי על רבי אלימלך מליז'נסק.
מסופר שאחד מחסידיו שאל אותו כיצד נכון לעשות כפרות. רבי אלימלך שלח אותו אל יהודי בעיירה סמוכה. כשהגיע החסיד בערב יום כיפור, ביקש אותו יהודי מאשתו להביא לו מחברת. במחברת אחת היו רשומים כל המעשים הרעים שעשה במהלך השנה: הדברים שבין אדם לחברו ובין אדם למקום, המקומות שבהם נכשל והדברים שרצה לתקן. לאחר שסיים לקרוא, ביקש מאשתו להביא מחברת נוספת. הפעם הייתה זו מחברת שבה רשומים המעשים הטובים: החסד שעשה, התפילות, הרגישות והדברים שבהם הצליח להשתפר במהלך השנה.
אז הוא פונה לריבונו של עולם ואומר: 'לא את הכול הצלחתי לתקן כפי שרציתי, אבל גם אתה, ריבונו של עולם, יכול למחול לי. הוא מבקש לעשות מעין הסכם. אני מוותר על המחברת של המעשים הטובים, ואתה תמחה לי את המחברת של המעשים הרעים'. לאחר מכן, הוא לוקח את שתי המחברות, מסובב אותן מעל ראשו ואומר: 'זאת כפרתי, זאת תמורתי, זאת חליפתי'.
בעייני הרב לואיס, זהו סיפור שמסכם בצורה הטובה ביותר את משמעות הכפרות.
"עיקר המעשה הוא הלב. הבקשה, הרצון, התפילות והמעשים הטובים. השאלה אם עושים את הכפרות באמצעות תרנגול או באמצעות כסף היא חשובה, אבל היא אינה העיקר. העיקר הוא מה אנחנו עושים עם עצמנו לקראת יום כיפור, ואיך אנחנו בוחרים להיות אנשים טובים יותר בשנה הבאה".
