שורץ אודי (רב, סא"ל, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאית)שאלה: חייל שיצא לסידרת אימונים בשטח שכח את התפילין בחדרו שבבסיס, ועל כן נאלץ להתפלל תפילת שחרית של ראש חודש בלעדיהן. לקראת שעות הצהרים המאוחרות החייל צפוי לשוב לבסיס – האם יוכל להניח תפילין בתפילת מנחה?
תשובה: נפסק בשולחן ערוך (אורח חיים, כ"ה י"ג): "ביום ראש חודש, חולצים את התפילין קודם תפלת מוסף". בבית יוסף שם מבאר, שטעם הלכה זו על פי ספר הזוהר וחכמת הנסתר, שהיות ובתפילת מוסף אומרים קדושת "כתר", אין ראוי להניח תפילין, שכן התפילין נקראו עטרה וכתר, ואין ראוי לענוד שני כתרים יחד.
הרמ"א (שם) מעיר, שאף שבני אשכנז לא נהגו לומר קדושת "כתר" (ראו גם בטורי-זהב שם, ס"ק ט"ז), הרי שהמנהג המקובל ברוב הקהילות הוא כשולחן ערוך, שחולצים את התפילין לפני תפילת מוסף. הרמ"א מוסיף, שכך הוא מנהג חוץ לארץ גם בחול המועד, שמניחים תפילין בשחרית, אך חולצים אותן לפני ההלל, או לפני תפילת מוסף. כידוע, בעניין הזה מנהג ארץ ישראל הוא שאין מניחים תפילין כלל בחול המועד, אך לגבי ראש חודש הכל מודים שמניחים תפילין בשחרית, וחולצים אותן לפני מוסף.
כאמור, מיוחדת היא הלכה זו, שכל יסודה בדברי המקובלים. בשו"ת הרדב"ז (ד' פ') אכן נשאל מדוע נהגו כולם לחלוץ תפילין לפני תפילת מוסף של ראש חודש, והוא משיב: "דבר זה לא נמצא בגמרא ולא בפוסקים הנמצאים אצלנו … וסמכו ונהגו כולם לחלוץ התפלין, ואף על פי שאינם יודעים טעמו של דבר אלא כיון שראו למקצת המתעסקים בספרי הקבלה שחולצין אותם גם הם עושים כן מצות אנשים מלומדה כהלכתא בלא טעמא … וגם אני נוהג לחלוץ". הרדב"ז מוסיף ומסביר, שבדרך כלל איננו מכריעים הלכה על פי חוכמת הסוד והנסתר, ואולם במקומות כאלה, שבהם חכמת הסוד אינה סותרת הלכה פסוקה – אין כל מניעה שגם המון העם ינהגו כדעת המקובלים.
המשנה ברורה (שם, ס"ק ס') פוסק, שכל המגבלה בהנחת תפילין היא דווקא בתפילת מוסף. לפיכך, מי שנוהג להניח תפילין כל היום, או מי שנוהג להניח תפילין של רבנו תם – יוכל להניח אותן בראש חודש אחרי תפילת מוסף. עם זאת, יש שחלקו על כך, ולדעתם לאחר חליצת התפילין בראש חודש לפני תפילת מוסף – לא חוזרים להניח אותן במשך כל היום. גם כאן, מבוססת הלכה זו על דבריהם של המקובלים: רבי שלום שערבי (הרש"ש), רבי יוסף חיים מבגדד בעל ה"בן איש חי", "כף החיים" ועוד. המקובלים העידו, שכך היה מנהגו של רבי חיים ויטאל, תלמידו של האריז"ל.
כפי שהוסבר, פסיקות המבוססות על חוכמת הקבלה שמורות בדרך כלל ליודעי ח"ן, ואולם בהלכה שבפנינו, היות שעיקר הדין שבשולחן ערוך וברמ"א מבוסס על חוכמת הנסתר, יש מן הפוסקים שאכן הורו להקפיד שלא להניח תפילין אחרי תפילת מוסף של ראש חודש.
אמנם, הלכה למעשה המשנה ברורה כאמור לא חשש לכך. גם הרב עובדיה יוסף (שו"ת יביע אומר, אורח חיים ג' ה') הזכיר את דבריהם של פוסקים רבים שלא חששו לדעת המקובלים. הרב עובדיה דן שם, בין היתר, במנהג שנהוג בהרבה מעדות ישראל, שאבי הבן מניח תפילין בזמן ברית מילה. היו שרצו לומר שבברית המתקיימת בראש חודש לאחר תפילת מוסף – יש להימנע מהנחת תפילין, אך הרב עובדיה מזכיר את דבריהם של פוסקים שלא חששו לכך, וקבעו שאין כל מניעה שאבי הבן יניח תפילין כנהוג, לאחר תפילת מוסף.
עוד כתב הרב עובדיה שם, שאפילו לעניין תפילין דרבנו תם, אכן ראוי במידת האפשר להניחן לפני תפילת מוסף, אך מי שיודע שאם יתעכב בהנחת תפילין דרבנו תם יפסיד תפילת מוסף בציבור – ראוי לו להתפלל עם הציבור, ולהניח תפילין לאחר תפילת מוסף.
לאור דברים אלה, כתבנו בספר תורת המחנה (פרק ס"ב תשובה א'): "חייל שלא היו לו תפילין בבוקר, והתפלל בלא תפילין מחוייב להניחם בהמשך היום כשיזדמנו לו. ואף שלדעת חלק מן המקובלים לאחר תפילת מוסף של ראש חודש שוב אין להניח תפילין, להלכה נפסק שניתן להניחן בהמשך היום. עם זאת, חייל שהזדמנו לו תפילין בין שחרית למוסף, נכון שיניחם קודם מוסף ויתפלל מוסף ללא תפילין, אולם אם בשל כך יפסיד תפילת מוסף במניין, ידחה את הנחת התפילין לאחר תפילת מוסף".
