החורף מביא עמו מדי שנה עלייה בתחלואה הנשימתית ובעומסים על מערכת הבריאות, ולכן חשוב להיערך מוקדם. קבלת חיסון נגד שפעת מומלצת מדי שנה לכלל האוכלוסייה ובפרט למי שסובלים ממחלות כגון מחלת לב וכלי דם, טרשת עורקים, סוכרת, מחלות כבד, מחלות נוירולוגיות, השמנה ודיכוי של מערכת החיסון. חיסון נגד שפעת מגיל 65 נמצא כמפחית אשפוזים ותמותה. מערכת החיסון מושפעת מגורמים רבים, ובהם גיל, מצב בריאותי, תזונה, שינה, פעילות גופנית וחשיפה למחוללי מחלות.
ההלכה קובעת חיוב על שמירת הנפש, "הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות, וכל העובר עליהם ואומר הריני מסכן בעצמי ומה לאחרים עלי בכך, או אינו מקפיד בכך מכין אותו מכת מרדות" (רמב"ם, רוצח ושמירת הנפש פי"א ה"ה). ולהלכה "אסרו לשתות מים מן הנהרות בלילה או להניח פיו על קלוח המים לשתות, כי דברים אלו יש בהן חשש סכנה… ושומר נפשו ירחק מהם ואסור לסמוך אנס או לסכן נפשו בכל כיוצא בזה" (רמ"א, יו"ד, קט"ז ס"ה).
חיסונים הם אחת הדרכים המדויקות ביותר להכין את מערכת החיסון להתמודד עם מחוללי מחלות מסוימים. על כן יש להישמע להמלצות משרד הבריאות, כך הורו הרבנים הלברשטם ואלישיב, שכל תקנת הממשלה לחוק קבוע שהיושר מחייבו מצד ועשית הישר והטוב, ואינה נגד דין תורה, בזה לדעת הכל אנו מחוייבים להחזיק בדינא דמלכותא אף בארץ ישראל (משנת זכויות היוצרים (ויספיש) ח"ד פי"ח עמוד קכ"ב וכ"כ שם בח"א פ"א סנ"ז הערה 112).
פעמים יש מצבים בהם אנשים שונים השוהים באותו חלל, חשים אחרת בעקבות טמפרטורת גוף שונה. למשל, מצד אחד מומלץ לאוורר מקומות ציבוריים כדי למנוע הידבקות במחלות אך מי שמרגיש רע עלול יכול לסבול מכך. חז"ל הכירו בחשש מהדבקה וקבעו, "חמירא סכנתא מאיסורא". כלל הלכתי הקובע שהלכות הנוגעות לבריאות הגוף ולקיום החיים הפיזיים, חמורות יותר מהלכות הנוגעות לעניינים רוחניים.
רפואה מונעת" היא גם "בידוד" החולה או הרחקת בני אדם מסביבתו. חולה עלול להדביק אחרים במחלתו, לכן מי שמשתעל ו/או מתעטש מסיבת חולי, אסור לו ללכת לבית הכנסת וזאת על סמך דברי חז"ל "הכל בידי שמים חוץ מצינים פחים, שנאמר, 'צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם'" (משלי כ"ב, ה). ומובא בשם רבי ישראל מסלנט לחלק בין הקיץ לחורף, שבחורף שיש חשש צינה (קור) ופחים (חום), ומכיוון שמבחינה רפואית חייב להיות אוורור, שכן לא הקור גורם להצטננות אלא חיידקים ונגיפים, הרי יש חובה לאוורר כל מקום ציבורי, אף בניגוד לדעת הרוב (שו"ת שבט הלוי, ח"ח סי' ש"ז).
