מינצר בניה (דיין בבית הדין ארץ חמדה, ר"מ סדר ערב בישיבת הר עציון)ברשומה נעסוק בדמותו ונכיר את תורתו של הרב ד"ר אברהם סתיו. וכן, אני יודע שהוא דמות יחסית ידועה. אך להערכתי הוא מוכר בצורה חלקית מאוד. ובאמת, מדובר בתלמיד חכם עם מסר ואיכות תורנית שממזג ומחבר בין עולמות תורניים בצורה ייחודית.
הרב אברהם הוא בנו של הרב דוד סתיו, רב העיר שוהם. הוא למד ב'נועם' ומשם עבר לישיבת ירוחם, שם התבלט בהתמדה יוצאת דופן – חבריו מספרים על בחור צעיר ששוקד על תלמודו כשמונה עשרה שעות מעת לעת. בנוסף, ניכר היה בלמדנותו וזכה לקרבה מראש הישיבה הרב בלומנצויג (ובעתיד אף היה שותף בעריכת ספריו). באותה התקופה החל להיבחן במסגרת 'מפעל הש"ס' וקנה בקיאות בש"ס עם פירוש רש"י ותוס'.
לאחר נישואיו, עבר לישיבת הר עציון. שם הכרתיו כאחד מטובי הלומדים בישיבה וכמתמיד יוצא דופן. בישיבת זכה לקרבתו והערכתו של הרב אהרן ליכטנשטיין.
כחלק מלימודו ב'כולל הגבוה' שבישיבה הוא נדרש למשימה המאתגרת – העברת שיעורי תורה בפני הרב ליכטנשטיין (והרב לא חסך בשבט ביקורתו). עד היום חרוט בזיכרוני רשמי שיעור אחד (כמדומני, על קריאת הכהן הגדול ביום הכיפורים) שהעביר הרב אברהם, ובעיקר את השבחים שהמטיר עליו הרב ליכטנשטיין.
בשנים אלו פרסם את חיבורו התורני הראשון לאור טרגדיה אישית, הספר 'כחלום יעוף' העוסק בהפסקת הריון ובלידה שקטה. ובכלל, הרב אברהם הינו כותב פורה ומגוון למדי. ומני אז ועד היום מפרסם בקביעות מאמרים רבים בכתבי עת תורניים רבים במגוון רחב של תחומים. כחניך מצטיין של הכולל הגבוה שבישיבת הר עציון חידושיו חולשים אף על הסדרים והנושאים שנלמדים פחות בישיבות: קדשים וטהרות. אך הוא גם כותב רבות בסוגיות ובסדרים המרכזיים.
מעבר למאמרים הרבים, פרסם הרב אברהם מספר ספרים תורניים: ספרו 'מבית לפרוכת' העוסק בעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים. ושו"ת 'אבוא ביתך' שכתב ביחד עם אביו – העוסק בהלכות צניעות.
את כתיבתו של הרב אברהם סתיו אני רואה כמפגש בין שתי גישות למדניות המתחברות ויוצרות פנינה למדנית חדשה.
הרב אברהם ניכר בכתיבתו ותורתו כתלמיד מובהק לרב ליכטנשטיין. סגנון עיונו של התלמיד דומה להפליא לשל הרב: לימודו מושגי, ובעיקר רוחבי שיטתי. הוא מציג מיפוי למדני מרשים ופריסה מדוקדקת רחבה של כל קשת הסוגייה עם כל מרכיביה וסברותיה.
וכאן, הרב אברהם מוסיף ללכת בעקבות רבו צעד נוסף. מתוך ניסיון למיצוי הספרות התורנית על כל אגפיה – ראשונים, אחרונים ועד חכמי זמננו (זכור לי שאמר לי פעם שלצורך כתיבת ספרו על עבודת הכהן ביום הכיפורים עבר על ארבעים (!) ספרי אחרונים).
וכמה נאים דברי הרב יצחק זילברשטיין בהסכמתו לספר 'כחלום יעוף'. שעמד על תכונת יסוד בתורתו וכתיבתו של הרב אברהם. היותו 'מבקש' – כלומר: חותר עד תום ובמאמץ כביר עד לאן שידו מגעת בביאור הסוגיה. ואכן, בלימודו וכתיבתו הוא מבקש בכל כוחו בהיפוך הסברא מכל צד וזוויות. ובגמירת ובחיפוש מחיפוש בכל הספרות התורנית.
הציר השני משתקף יפה בכותרת המשנה לספרו על עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים: "פשט, עיון ומשמעות". הרב אברהם סתיו הוא למדן ומחבר בולט בתנועה הלמדנית-רוחנית רחבה מאוד שמתקרמת במחוזותינו ושכבר הזכרנו מספר פעמים (ושמא ראוי להקדיש לה עיסוק ממוקד). המחברת את לימוד העיון בניתוח פשטי המקראות, ובחתירה לרובד המשמעות עד כדי חשיפת הממשקים שבין הלכה לאגדה.
כאמור, מעבר להיותו דמות בולטת במהלך הלמדני-רוחני הנזכר. הלמדנות שאותה הוא מחבר על עיון הפשט והתביעה למשמעות היא למדנות מבית מדרשו של הרב ליכטנשטיין. וההפריה ההדדית בין החיבור למקרא והמשמעות, עם החתירה של הלמדנות של הרב ליכטנשטיין למיצויה. שני האופקים נפגשים – ויוצרים יצירה תורנית בעלת גוון ייחודי בנוף הלמדני הקלאסי והמתחדש בבתי המדרש שלנו כאחד.
