שרלו יובל (רב, ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)"נקרא לנערה ונשאלה את פיה" – מי בסופו של דבר הכריע בשאלה האם רבקה תלך אחרי האיש לארץ ישראל, תינשא ליצחק אבינו, ותהפוך להיות אחת מארבע אמהות עם ישראל? האם העובדה שהעבד ראה בזה השגחה א-לוהית מדויקת, וקבע שהיא האשה שהוכיח הקב"ה כמתאימה ליצחק, היא הגורם המכריע, או שהיא רק פתחה את האפשרות, אבל ההחלטה הונחה בפני "צד הכלה"?
מדברי התורה נראה שאכן שליחות אברהם ודברי העבד יצרו את המסגרת האפשרית, אולם ההכרעה בסופו של דבר עברה לשני גורמים: למשפחת רבקה, וליתר דיוק ללבן ובתואל; ולרבקה עצמה. בשלב הראשון, לאחר שמיעת סיפור העבד, הונחה ההכרעה בפני לבן. כפי שהעבד אמר, הם יכלו להסכים ויכלו לסרב: "וְעַתָּה אִם יֶשְׁכֶם עֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת אֶת אֲדֹנִי הַגִּידוּ לִי, וְאִם לֹא הַגִּידוּ לִי וְאֶפְנֶה עַל יָמִין אוֹ עַל שְׂמֹאל".
ההתפעלות של העבד ממה שהתרחש ליד העין עלולה להתפרש על ידי משפחת רבקה כאירוע שאינו מחייב את ההסכמה שלהם, שכן הם יכולים לתת לכל העניין משמעויות אחרות. אולם, הם אכן חברו לעבד ואמרו: "מֵה' יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב. הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ, וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'". זהו רגע עמוק מאוד, שבו המאורעות התפרשו גם על ידי משפחת רבקה כאירוע א-לוהי. למעשה זהו אירוע משמעותי לא רק בהקשר של הנישואין, אלא גם בהכרה של המשפחה בריבונו של עולם כמנהל העולם.
אולם, על אף הסכמתם, ועל אף העובדה שבעולם הקדום אדם היה משיא את ביתו בעל כורחו, השידוך לא הסתיים. בהמשך השיח הם אמרו: "נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ". לא זו בלבד, אלא שהתורה גם מתארת שהם עשות זאת: "וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ: הֲתֵלְכִי עִם הָאִישׁ הַזֶּה". מה מסתתר מאחורי פניה זו.
ניתן לבארה בדרכים שונות, מהקצה לקצה. קצה אחד הוא לטעון שמדובר בתרגיל, בניסיון למשוך זמן, אולי לבטל את ההכרה בקב"ה, ואולי לסחוט עוד מתנות. אפשרות ביניים היא לטעון שזה האורח המתאים להשיא את הקטנה: גם אם הבעלות בעולם הקדום היא של הוריה או אחיה – יש לשאול אותה. כך ביאר רש"י: "ונשאלה את פיה – מכאן שאין משיאין את האשה אלא מדעתה". אין מדובר רק בתרגיל עיכוב, אלא בנוהג נכון ביחס לנישואין – זה חייב להיות בסופו של דבר מרצון, וניתן להבין היטב מדוע.
אפשרות קיצונית יותר, שמתבארת היטב לאור השאלה מתי נוקט התורה בשם "עבד" ומתי בשם "איש" היא שנישואיה של רבקה אינה רק עניין זוגי בינה ובין יצחק, אלא הם למעשה גיור, וכניסתה לתוך משפחת הברית עם ריבונו של עולם. את זה לא ניתן לעשות בהחלטה של בעלות עליה, אלא היא חייבת להיות מרצון חופשי לחלוטין, והתורה מתארת את זה במילה אחת של רבקה: "אֵלֵךְ".
ומה אנו יכולים ללמוד מכך. ניתן ללמוד מהחלק הראשון של המפגש בין העבד ומשפחתה של רבקה את דרכו של ריבונו של עולם. הוא מזמן לנו אפשרויות, אולם מעמיד אותנו בפני הבחירה האם להיכנס בשערי ההשגחה הא-לוהית או להתעלם ממנה. בהמשך אנו יכולים ללמוד הרבה על זוגיות, ואולי ברוחב גדול יותר על עניינים רבים אחרים: בסופו של דבר, המשמעות הגדולה היא לדברים שנעשים ברצון. לא בהכרח. אפשר שמלכתחילה יש מצבים של לחץ וכפיה, אך המשמעות האמיתית של דברים היא האם הם נעשים ברצון.
פעמים רבות, לדוגמה, אני ממליץ בפני הורים לא לחייב ילד ללכת למוסד חינוכי בעל כורחו. אפשר ללחוץ, אפשר לנסות – אך אם זה לא יהיה מרצון זה לא יהיה אמיתי. ומעל לכל, עד היום, כל כניסה לברית נישואין היא גם עניין זוגי ומשפחתי, אך היא גם חלק נוסף בשלשלת המופלאה של עם ישראל.
