שרלו יובל (רב, ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)"בא אחיך במרמה ולקח את ברכתך" – פעמים רבות בחיים אנו נאלצים לבחור בין שתי אפשרויות רעות. בניגוד למצבים בהם הבחירה היא בין רע וטוב, והמאמצים העיקריים צריכים להיות מופנים כלפי כוח הרצון, כדי שיממש את הדבר הנכון והראוי לעשותו, בבחירה בין שני נתיבים שכל אחד מהם הוא בעייתי המאמצים מופנים קודם כל לבירור מה נכון לעשות במצב הזה. כזה היה המצב בו עמד יעקב אבינו מול אביו: כל אפשרות שעמדה בפניו הייתה גרועה.
מחד גיסא, הוא יודע את האמת ואת העובדה שציד בפיו של עשו; הוא קנה את הבכורה מעשו, שאף בז לה; ניצב עליו ציוויו אמו; דרישת הא-לוהים שאמרה "ורב יעבוד צעיר" וכדו'; ומאידך גיסא, הוא גורם לאביו לחרדה גדולה, מוגדר על ידו כ"בא אחיך במרמה ולקח את ברכתך", ועוד. לא זו בלבד, אלא שבסופו של דבר נעשה לו בדיוק אותו הדבר שהוא עשה, והוא מצא עצמו עם לאה ולא עם רחל. זו דילמה קשה מאוד.
ההלכה עוסקת בנושאים אלה בהיקפים מרובים. דברי התורה "מדבר שקר תרחק" הם חדים וברורים. זה האיסור היחיד בתורה שצווינו בו במפורש לא רק לא לעשות דבר מה, אלא להתרחק ממנו. בעקבות כך נאמרו דברים מרחיקי לכת על ידי חכמינו בחובת הנאמנות לאמת, ובהיות האמת אחד משלוש הדברים עליו העולם עומד. מאידך גיסא, קראנו בפרשה הקודמת שאפילו הקב"ה שינה מפני השלום ("ואדוני זקן" – "ואני זקנתי"), ודברים אלה נוסחו כהלכה מחייבת שמצווה לשנות מפני השלום. ההכרעה הולכת ומסתבכת שכן יש לה השפעה מרחבית על ההתנהגות העתידית. לא זו בלבד, אלא שאין אנו מכריעים הכרעות אלה במגרש ריק, שכן לעתים עומדים נצלנים ומושחתים שמנצלים את הנאמנות לאמת, עד שגם ההלכה הכריעה שלעתים "עם נבר תתבר ועם עקש תתפל".
המערכת הפוליטית נמצאת במצב דומה. לא זהה. נאמרו הבטחות חד משמעיות לפני הבחירות, שעסקו ממש במהות הבחירה בנציגים מסוימים, ולא בתחומים שבהם ברור מלכתחילה שיש מקום לתמרון פוליטי. לא מדובר רק בהתחייבויות כלפי שמיים שעליהן ניתן להפעיל קו חשיבה של התרת נדרים, אלא בקבלת שליחות פוליטית מבני אדם, שאין דרך הלכתית שמפרה התחייבויות שניתנו למשלח.
מדובר אפוא לא רק בסוגיות של אמת ושקר, כי אם גם בסוגיות של סמכות ונאמנות. ההכרעה האתית, ההלכתית, הרוחנית וגם הפרקטית במצבים אלה היא מסובכת מאוד. לא זו בלבד, אלא שאנו משלמים את המחיר הכבד של הפרת התחייבויות מן העבר, וחוסר האמון במילה שנאמרת אפילו במסגרת הסכם חתום וסגור הוא תוצאה של מעשים שנעשו בעבר.
אולם יש הכרעה עקרונית שחובה לקבל. עוד לפני שאנו דנים בשאלה מה נכון לעשות אתית, מוסרית והלכתית במצב אליו נקלענו, אנו חייבים לעשות תיקון גדול כלפי העתיד. החומרה הגדולה אינה בשאלה מה נעשה כעת, אלא בכך שבכלל הגענו למצב הזה.
במסגרת מערכת הבחירות נעשו עבירות חמורות ביותר כלפי חותמו של הקב"ה שהוא האמת, גם על ידי מי שרואה עצמו נאמן לדבר ה', שאי אפשר להגדירם כתמרון פוליטי: נאמרו הבטחות שמלכתחילה לא הייתה שום אפשרות לקיימן, ומטרתן הייתה לסמא את עיני הציבור; הובטחו הבטחות ביחס לכניסה לגן עדן ושכר נוסף בעולם הבא, אף שלא אחד בעולם קיבל מינוי מריבונו של עולם להיות השוער בעולם הבא; פורסמו סקרים ואמירות שלא היו רק טעות מקצועית, אלא מלכתחילה נועדו להניע את התומכים והפעילים בדברי שקר מוחלט; ובכלל, הטענה כי "דברים שרואים מכאן לא רואים משם" אינה נכונה כלל ועיקר. רואים היטב, אלא שמתכחשים, ולא מוכנים לשלם את המחיר.
את כל זה צריך לשקם, ולחזור לדברים שמלכתחילה הם אמת, ואז אין צורך להגיע למצב בו הבחירה היא בין רע לרע. האמת היא דרך ארוכה אולם קצרה, ואולי אפילו בעלת תועלת גדולה, כיוון שלחלק משמעותי מהבוחרים היא חשובה מאוד, וניכרים דברי אמת.
