בפרשת תולדות פגשנו את יעקב הזוכה בברכת אביו, לצד המחיר הכבד של הדרך שבה הושגה. פרשת ויצא נפתחת בתוצאות לפיהן יעקב עוזב את ביתו ובורח לחרן מפני עשיו אחיו. הברכה בידיו, אך משפחתו שסועה והוא יוצא אל עתיד לא ידוע. סיפורו של יעקב מזכיר לנו שהשגת מעמד וכוח היא רק תחילתה של דרך, וכי האחריות משתרעת גם על האופן שבו הושגו וגם על השלכות המעשים.
בדרכו חולם יעקב על סולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ומלאכים עולים ויורדים בו. במדרש "ויקרא רבה" ראו חז״ל בחלום יעקב משל לעלייתן של מלכויות ולירידתן. מעצמות עולות לגדולה, מגיעות לשיא כוחן ולבסוף יורדות. זהו ביטוי לזמניות הכוח והשלטון ולשינויים המתחוללים לאורך ההיסטוריה. דווקא ההכרה בזמניותם מחייבת את מי שמחזיקים בהם לנהוג בענווה, באחריות ובראייה ארוכת טווח.
הקריאה הזאת מזמינה אותנו לבחון את משמעותה של מנהיגות. הכוח המופקד בידי נבחרי ציבור הוא הזדמנות לבנות יסודות נכונים ומתאימים, שחשוב שיחזיקו מעמד גם לאחר חילופי השלטון. בעיניי, המבחן הוא בדרך שבה מופעל הכוח, ביכולת לחזק מוסדות, לבנות אמון, לקדם את טובת הכלל ולהבטיח המשכיות. מנהיגות ראויה מותירה אחריה חברה ומדינה חזקות יותר.
הנביא הושע, שבהפטרת הפרשה (לפי מנהג אשכנז), מוסיף ממד משלים באומרו ״שובה ישראל עד ה׳ א-לוהיך כי כשלת בעוונך״. בדברים אלה אני מוצא מסר אנושי וציבורי עמוק. הכרה בכישלון, בירור סיבותיו והנכונות לשנות דרך הם יסודות חיוניים לתיקון, כמו גם, ראוי להבחין בין אחריות לאשמה. מנהיגים מקבלים החלטות בתנאי אי-ודאות, וראוי לציין כי לעיתים גם החלטות ראויות מובילות לתוצאות קשות. עם זאת, האחריות הציבורית מחייבת לבחון את ההחלטות ואת תוצאותיהן, ללמוד ולהשתפר.
הדברים מקבלים משמעות מיוחדת במציאות הישראלית. אתגרי הביטחון, הכלכלה, החינוך והלכידות החברתית מחייבים ראייה החורגת משיקולי הקדנציה הבאה. החלטות המתקבלות היום, לצד החלטות שנמנעים מלקבל, מעצבות את חייהם של הדורות הבאים.
הקמת ועדת חקירה ממלכתית לאירועי ה-7 באוקטובר היא המחשה מובהקת לכך. זוהי מחויבות לאומית כלפי הנפגעים, כלפי החברה הישראלית וכלפי הדורות הבאים. בירור האמת והפקת הלקחים צריכים לעמוד מעל לשיקולים פוליטיים.
בפרשת תולדות עסקנו בזכות להנהיג ובאחריות הכרוכה בה. פרשת ויצא מוסיפה את ממד הזמן לפיו הכוח והשלטון חולפים, אך השלכות השימוש בהם עשויות להימשך דורות. סולם יעקב מזמין אותנו להביט מעבר לפסגה, והושע מזכיר את האפשרות ללמוד, לתקן ולצמוח גם מתוך משבר.
מבחנה של מנהיגות הוא במורשת שהיא מותירה אחריה בהם יסודות ממלכתיים משותפים, החוצים מחנות פוליטיים, מוסדות חזקים הראויים לאמון הציבור, וחברה מלוכדת הנשענת על שותפות, הוגנות ואחריות הדדית.



