הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)הפרשה מתארת את הריונה של רבקה אחרי עקרות של עשרים שנה ותפילה של בני הזוג. ברגע של מבחן רבקה אומרת: "…אִם-כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי…" (כ"ה, כ"ב). תמוה. אישה הסובלת מהריונה פונה לעזרה אך לא מתלוננת על ההיריון, מה עוד שרבקה התפללה עבורו. "וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ד'". הרמב"ן: "לא מצאתי דרישה אצל ד' – רק להתפלל". הפסוק מורכב משלושה איברים המתארים תהליך זרימה לוגי: הראשון מתאר את מצבה הפיזיולוגי של רבקה, השני את הרהוריה על מצבה והמסקנה מתפיסת מצבה, והשלישי את המסקנה. מקריאת "ויתרוצצו הבנים בקרבה" מתעוררת תמיהה, מדוע הקדימה התורה את המאוחר, כבר ידוע שמדובר בבנים זכרים ובשניים, כלומר תאומים, אם כך, מדוע הקדימה וכתבה התורה פרטים "רפואיים" אלו שמתבררים לה רק לאחר שהלכה לדרוש אלוקים? רש"י מפרש: "ותאמר אם כן גדול צער העיבור למה זה אנכי מתאווה ומתפללת על הריון".
בעל האורח חיים מפרש הפוך מרש"י- רבקה בראותה התרוצצות כה קשה בקרבה, דאגה שמא לא תשלים הריונה, לכן הלכה להתפלל על שלמות הריונה. וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ד', רבקה היא האישה הראשונה במקרא שהולכת במודע, לאחר שיג ושיח פנימי, המתפללת לאלוקי אברהם.
טיפולו של הרופא בחולה העסיק מדי פעם הוגי דעות, משפטנים ואנשי דת. האם אין ניגוד בין האמונה בהשגחה פרטית לבין הפניה אל רופא בשר ודם, מה היא מידת אחריותו של הרופא במקרה של טיפול כושל שכתוצאה ממנו מת החולה, ועוד.
הגמרא אומרת "דרש ר' פנחס בר חמא, כל שיש לו חולה בתוך ביתו, ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים, שנאמר 'חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה'". בעל ה'נמוקי יוסף' כותב על מנהג שרווח בצרפת, שמי שיש לו חולה יפנה לראש הישיבה שיבקש עליו רחמים. כיצד יש לנהוג, שהרי מצד אחד הגמרא מלמדת אותנו שמי שחולה צריך ללכת לרופא, והגמרא גם מביאה לזה סמך מן התורה שנתנה רשות לרופא לרפאות, אך מצד שני מלמדים אותנו שצריך ללכת לחכם כזה שמחזיק ישיבה? כיצד עלינו לנהוג למעשה?
במפרשים מבואר שאין סתירה בין הדברים ובאמת צריך ללכת במקביל לחכם שיבקש רחמים על החולה, ולרופא שימצא מזור למחלה. ואדרבה, צריך לבקש מהחכם שיתפלל גם על הרופא שלא יטעה בדיאגנוזה ובטיפול, כפי שלימד התלמוד, "דאמר רב אחא, הנכנס להקיז דם אומר 'יהי רצון מלפניך ד' אלקי שיהא עסק זה לי לרפואה ותרפאני, כי א-ל רופא נאמן אתה ורפואתך אמת, לפי שאין דרכן של בני אדם לרפאות אלא שנהגו'. (עד כאן לשון התפילה)…אמר אביי, לא לימא אינש הכי (את המלים 'לפי שאין דרכן של בני אדם לרפאות אלא שנהגו', כי אדרבה נהגו ללכת לרופא ויש לזה גם סמך מן התורה), דתני דבי רבי ישמעאל "ורפא ירפא" – מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות. כי קאי מאי אומר (כשקם מחוליו מה מברך) אמר רב אחא, ברוך רופא חנם (ברכות ס' ע"א), ומובא גם בשו"ע נוסח התפלה לפני ביקור אצל רופא או לפני נטילת תרופות "הנכנס להקיז דם, אומר יהי רצון מלפניך ד' אלקי שיהא עסק זה לי לרפואה כי רופא חנם אתה. ולאחר שהקיז, יאמר ברוך רופא חולים" (או"ח ר"ל ס"ד).
בפירושו לסידור 'עולת ראיה' מסביר הרב קוק את ברכת הרפואה, ומבדיל בין רופא בשר ודם, שעינינו להחזיר לחולה את בריאותו על ידי הרפואה, שזוהי נתינת הרשות שניתנה לרופא, משא"כ רופא כל בשר, שהוא 'רופא חינם', ואין תכליתו אלא הרפואה ואין בלתה, הדואגת לבריאות הגוף והנפש (עמ' ש"צ). (תולדות תשפ)
