ד"ר פנינה נויבירטעל עבדות ואליליות רוחנית
פנינה נויברט
לאחר מות יעקב פונים האחים ליוסף בתחנונים כי יחוס עליהם, וכי לא ישיב להם רעה תחת הרעה שהם גמלו לו: "וַיִּרְאוּ אֲחֵי-יוֹסֵף, כִּי-מֵת אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף; וְהָשֵׁב יָשִׁיב, לָנוּ, אֵת כָּל-הָרָעָה, אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ. וַיְצַוּוּ, אֶל-יוֹסֵף לֵאמֹר: אָבִיךָ צִוָּה, לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר. כֹּה-תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף, אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי-רָעָה גְמָלוּךָ, וְעַתָּה שָׂא נָא, לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ; וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף, בְּדַבְּרָם אֵלָיו. " (בראשית נ', ט"ו-י"ז). משכך, פונים האחים ליוסף בהצעה כי הם ישתעבדו לו כעבדים: " וַיֵּלְכוּ, גַּם-אֶחָיו, וַיִּפְּלוּ, לְפָנָיו; וַיֹּאמְרוּ, הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים ((בראשית נ', י"ח). יוסף מסרב בתוקף לרעיון, ומציע לאחיו כי הוא יכלכלם: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף, אַל-תִּירָאוּ: כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים, אָנִי. וְאַתֶּם, חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה; אֱלֹהִים, חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה, לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה, לְהַחֲיֹת עַם-רָב. וְעַתָּה, אַל-תִּירָאוּ–אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם, וְאֶת-טַפְּכֶם; וַיְנַחֵם אוֹתָם, וַיְדַבֵּר עַל-לִבָּם. (בראשית נ', י"ט-כ"א).
התנגדותו של יוסף לרעיון השעבוד ניכרת אף מהתנהלותו מול בני מצרים. בני מצרים מבקשים להשתעבד לפרעה נוכח המשבר הכלכלי העמוק שפקד את ארץ מצרים: "לָמָּה נָמוּת לְעֵינֶיךָ, גַּם-אֲנַחְנוּ גַּם אַדְמָתֵנוּ קְנֵה אֹתָנוּ וְאֶת אַדְמָתֵנוּ, בַּלָּחֶם; וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ, עֲבָדִים לְפַרְעֹה, וְתֶן-זֶרַע וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת, וְהָאֲדָמָה לֹא תֵשָׁם." (בראשית מ"ז, י"ט) אולם יוסף ממאן לשעבדם ומסכים לקנות את אדמתם בלבד, ואילו את בני מצרים הוא שוכר כעובדי יום בתשלום: "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-הָעָם, הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת-אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה" (בראשית מ"ז, כ"ג).
כך מסביר המשך חכמה: "אולם יוסף שנא מאוד את קניין העבדות להיות שליט אדם באדם לרע לו. לכן אמר ויקן יוסף את כל אדמת מצרים לפרעה אבל לא אותם לעבדים. רק הארץ תהא קנויה לפרעה והם יהיו קנויים לשעה להיות עובדים עבור לחמם ולהיות שכירי ימים לעבודת שדה. לכן אמר יוסף הן קניתי אתכם היום, פירוש לזמן ואת אדמתכם לעולם לפרעה."
יוסף, שחווה על בשרו את חווית השעבוד, ממאן בתוקף לשעבד את בני מצרים לפרעה, ונושא באחריות לכלכלת בני מצרים כבני חורין. ברם למרות שיוסף פותר את מצוקתם הכלכלית, מתעקשים בני מצרים להשתעבד לפרעה: " וַיֹּאמְרוּ, הֶחֱיִתָנוּ; נִמְצָא-חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי, וְהָיִינוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה (בראשית מ"ז, כ"ה), כפי שמסביר הנצי"ב: ""החייתנו – חיים של חירות, והיא טובה מצד זה, אבל – נמצא חן בעיני אדוני – יותר מבוקשנו למצוא חן, והיינו עבדים לפרעה … אבל יוסף לא התרצה לדבריהם." (העמק דבר לפרשת מקץ)
התעקשותם של בני מצרים להשתעבד נעוצה בתרבות המצרית, המושתתת על מעמדות מעוגנים היטב. עתידו של אדם נגזר מהמעמד אליו נולד, וסיכוייו של האדם להתעלות מעל למעמד שהוכתב לו אפסיים. ברוח זו מסביר הנצי"ב את פשר הפסוק המופיע בפתיח לשירת הים: "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ, לֵאמֹר: אָשִׁירָה לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.". מסביר הנציב, כי לא רק הפרשים וסוסיהם טבעו בים, כי אם כל תפיסת העולם המצרית הדוגלת בכפיפותם של מעמדות נחותים למעמדות עליונים (בבחינת סוס ורוכבו) היא שטבעה בים, ובמילותיו: "סוס ורוכבו רמה בים – זהו תמצית השירה כמובן משירת הנשים. והעניין שבמשמעות סוס ורוכבו כולל הכל. דכמו הסוס המוכן למלחמה נשמע לרוכבו כך האיש חיל הו כסוס לאדוניו להתהלך באש ובמים גדול ממנו והוא כסוס לשר האלף" (העמק דבר לפרשת בשלח).
עם זאת, תמוהה התעקשותם של אחי יוסף, אשר התרבות המצרית אינה נוגעת להם, להשתעבד ליוסף. מהיכן נובעת כמיהתם הם לעבדות?
מסביר הרב קוק, כי נטייה אנושית ידועה היא, הרצון להתבטל בפני דמויות בנות מעלה, ובלשונו: "אבל על כל פנים החשבון מתמצה שההשתפלות שלנו לעומתם לא תבטלנו משאיפות רוממות ערך ודליגה על גביהם, נגד האלילות הרוחנית שהרבתה לה אלילים מכל דרי מעלה." (אורות הקודש).
עלינו לזכור, כי אנו משועבדים לאלקים בלבד, וכי אין עוד אלילות רוחנית בת אנוש בחיינו. הערכתנו העצומה לגדולי הדור בהווה אל לה להביא לשיתוקינו ולנטרול יכולתנו לבחור בחירות נכונות , להתקדם רוחנית, ליצור ולחולל מהפכים לטובה בחיינו הפרטיים ובחיי האומה. ובלשון הרב קוק: "ואנו הננו עולים בגאוותנו ואומרים, מי לי בשמים. רק האמת המוחלטה, רק הגודל לבדו, רק המקוריות בעצמה, רק עז אלקים דורשים אנו ונדרוש" (אורות הקודש ב', רט"ז).
איננו עבדי אדם, אנו עבדי שמים, ורק עז אלקים דורשים אנו ונדרוש. לפיכך במענה למבוקשם של האחים להשתעבד ליוסף עונה להם יוסף: " אַל-תִּירָאוּ: כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים, אָנִי" – אינכם משועבדים אליי, שכן אף אני, בדומה לכם, משועבד לקב"ה, כולנו עבדי ה', ואל לנו לשעבד האחד את השני, כפי שמסביר הנצי"ב: " "כי התחת אלקים אני" – הלא אתם עבדי אלקים וכאשר תהיו עבדים לי הלא אני מקפח כבוד שמים ומקבל את עבדיו לי לעבדים והיאך אפשר לעשות כן?" (העמק דבר לפרשת ויחי).
חובת האדם היא להכיר בערכו, למנף את הכוחות שהטביע בו הקב"ה עם בריאתו, ולא לחשוש מענווה פסולה, מהתבטלות כלפי האחר, ובלשון הרב קוק: "הגדולים חייבים לדלג, כדי להכנס למחשבות גדולות צריך האדם להכיר את כשרונו הפנימי, וידע בעצמו אם נוצר לגדולות, אל יבהל מפני עון של גאווה במה שיכיר את מדרגת שכלו, וערך נטיית רצונו. אדרבא, מפני ענווה פסולה המדכאת את הנשמה, ומטשטשת את האור האלקי שבנפש צריך להיזהר הרבה יותר" (שם)
אין מקום לשעבוד פיזי או מחשבתי כלפי בן אנוש, שכן כל האנושות כולה משועבדת לה', ושווים אנו לפניו. כולנו תחת ה', ומשכך, אין בסמכותנו לשעבד בן אנוש או להשתעבד בפני בן אנוש, בבחינת שירת ריה"ל: "עבדי זמן עבדי עבדים הם עבד ה' הוא לבדו חופשי"
תשס"ט
