עינוי הנפש והגוף ביום הכיפורים

על יום הכיפורים התורה מצווה: "בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם"
( ויקרא כג'), "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם" (שם טז') . ריבוי השימוש במונח "נפשותיכם" ביום הכיפורים אומר דרשני, בשים לב לכך שבשאר המועדים איברי הגוף השונים נוטלים חלק בקיום המצוות. בראש השנה: "יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם" (האוזן). בפסח: "שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת יֵאָכֵל" (הפה), בסכות: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל" (הידיים) וכן: "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים" (כל הגוף).
הנפש מוגדרת כחלק הפסיכולוגי של האדם, אחראית על האינטליגנציה המושכלת, על התובנות ועל הרגשות, ואילו הגוף מכיל את הצד הפיזיולוגי של האדם, המבצע את הפעולות המוטוריות, על פי הפקודות המועברות אליו ממקורות הנפש.
חז"ל פירשו את המצווה: "וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם", כהימנעות מאכילה ושתייה – צום, והוסיפו על זה עוד ארבעה עינויים: סיכה, רחיצה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה.
נשאלת השאלה: מדוע קבעו חז"ל את הצום כעינוי הנפש, שהרי בצום מתענה הגוף? האם לא היה ראוי לקבוע את איסור לימוד התורה, הימנעות משמחה, עיון בספרות המדכא את הנפש כמו ספר איוב וכו', כמעשים המענים את הנפש?
גישתו של רש"ר הירש (ויקרא כג') בתיאור אופי היום, עוד מעצימה את השאלה: "בשאר כל המועדים הרי אופיים כ 'מקרא קודש' מתבטא גם באכילה ובשתייה. לא כן המועד הזה. גם הוא 'מקרא קודש'; ומי שמקיים אותו כהלכתו, מי שמכיר את חסד האל שהוא מביא בכנפיו, יחוש בו שמחה והתרוממות יתירה. וכך אמרו: 'לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים' (תענית כו ע"ב), אך אופי הקודש של היום הזה מתבטא בעינוי נפש".
כדי להבין את הפרדוקס הזה, ננסה לבחון את פעולות מערכת העיכול, והשפעתן על הפיזיולוגיה של הגוף ועל הפסיכולוגיה של הנפש. אבות המזון כוללים פחמימות, חלבונים ושומנים. אנזימים שונים הנמצאים במעיים מפרקים את המזון למרכיביו היסודיים שנספגים בדם, ומשם דרך הכבד מתרחשים התהליכים המפיקים את האנרגיה הדרושה לתפקוד הגוף, וייצור חומרים האחראים להמשך בניית תאי הגוף ורקמותיו. הפחמימות המתפרקות לסוכרים אחראיות בעיקר על אספקת האנרגיה, והחלבונים המתפרקים לחומצות אמיניות אחראים על בניית התאים.
בחיי היום יום בעת מחסור במזון, חלק ממרכיבי הנפש הנמצאים במוח, נותנים הוראה לגוף למלא את החסר. הגוף פועל בהתאם, כדי לספק את המזון. בעת צום, גוף האדם משתמש באבות המזון המאוכסנים ברקמות, כדי להפיק את האנרגיה הדרושה להמשך הפעולות הפיזיולוגיות של הגוף והפסיכולוגיות של הנפש. צום ממושך מרוקן את מרכיבי המזון מתוך הרקמות, והגוף עובר תהליכים של פירוק השומנים, שמרכיביו מסכנים את בריאות האדם.
צום יום הכיפורים הנמשך כעשרים וחמש שעות בלבד, אינו פוגע בבריאותו של אדם רגיל, לא מבחינת אספקת אבות המזון ולא מבחינת אספקת המים. הביטוי לעינוי הנפש ביום הכיפורים הוא בכך, שהנפש מודעת לזה שהיא לא תקבל מהגוף את מבוקשה, אך דווקא עינוי זה מביא אותה להרגשת התרוממות הרוח, כי במקום לנהל את החלק הגשמי של הגוף, היא מתפנה לעסוק בחלק הרוחני שלה, הבא לידי ביטוי בהתקרבות לצור מחצבתה על ידי עשיית חשבון נפש על המעשים שנעשו, ועל המעשים שיש לעשות, במסגרת החזרה בתשובה, כדי להשיג את היעד: "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ" (ויקרא טז').

תשע"ה