הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)
מצות פריה ורביה היא המצווה הראשונה מתרי"ג המצוות ונמנית כמצווה על ידי כל מוני המצוות (סהמ"צ לרמב"ם עשה רי"ב, סמ"ג עשין מ"ט). למרות חשיבותה מעיקר הדין אין האשה מחוייבת במצות פריה ורביה "האיש מצווה על פריה ורביה, אבל לא האשה.." (משנה יבמות פ"ו', מ"ו). וכך פסק בשולחן ערוך: "אשה אינה מצווה על פריה ורביה" (אהע"ז א' י"ג). יש מי שכתב שבטבע האשה יש תשוקה להינשא וללדת ילדים, ולכן אין צורך במצווה מיוחדת לה, וגם אינה יכולה להינשא לאיש נוסף, מה שאין כן האיש, שיכול לקחת עוד אשה, ולא צריך לגרש את אשתו האהובה אם אינה בת בנים (וכעין זה כתב בתו"ש בראשית פ"א אות תשצ"ג). יש אומרים, שאשה מצווה על פריה ורביה כמצות רשות אבל אין עליה חיוב (שו"ת הר"ן סי' ל"ב). ויש אומרים, שאשה פטורה ממצות פרו ורבו מן התורה, אבל מכל מקום חייבת היא לקיים מצות 'לשבת יצרה' (תוס' גיטין מ"ה ב' ד"ה 'לא תהו', או מצות 'לערב אל תנח ידך' "תוס' שבת ק"י ב' ד"ה 'והתניא'). רבי מאיר שמחה מדווינסק בספרו 'משך חכמה' מציע הסבר ייחודי לפטור זה. לדבריו, התורה פטרה את האישה ממצווה זו דווקא מפאת סבלה הגדול בתהליך הלידה, התורה נמנעת מלחייב את הנשים בדבר שכרוך בסבל בעבורן.
מחקר בתאי גזע עובריים נעשה על ידי שימוש בתרומת עוברים עודפים מהפריה חוץ-גופית. תאי גזע הם תאים עובריים רבי-יכולת, המסוגלים להתפתח כמעט לכל אחד מסוגי התאים המרכיבים את הגוף האנושי. עיקר התועלת הצפויה מן המחקר בתאי גזע צפוי בריפוין של מחלות ניווניות, כגון: מחלת פרקינסון, אלצהיימר, טרשת נפוצה וכיוצא בזה. כיום לא ניתן לרפא תאי עצב שנפגעו.
מעמדו ההלכתי של העובר הולך ועולה בחשיבותו בהדרגה בהתאם לשלבי התפתחותו. מעמדו ההלכתי של יצור אנושי חי לכל דבר ועניין חל רק לאחר הלידה. כמו כן יש הבדל הלכתי מהותי בין קדם-עובר שעדיין לא הושתל ברחם האישה והושרש בו לבין עובר הנמצא ברחם אמו.
תאי גזע מקדם-עובר לפני השרשתו ברחם, לפי גדרי ההלכה, יצור זה אין לו מעמד כלשהו של חיים. ולפיכך אין כל איסור להשמידם. שיקול זה הוא גם מקור ההלכה שאין לחלל את השבת כדי להצילם (שו"ת שבט הלוי, חלק ה', סימן מ"ז, שם, חלק י', אסיא מ"ז-מ"ח (עמ' 14 ואילך), אף על פי שלדעת פוסקים רבים מחללים את השבת להצלת עובר הנמצא ברחם אמו, גם אם אין סכנה לאם וגם כשהוא בן פחות מארבעים יום (רמב"ן, תורת האדם, שער הסכנה, טור, או"ח, ראש סימן תרי"ז, קובץ תשובות, סימן מ"א, הגרי"ש אלישיב, במכתב שפורסם בכתב העת אסיא נ"ט-ס' (אייר תשנ"ז), עמ' 95 ואילך) ועוד. יש שמצאו היתר אחר להפקת תאי גזע מביציות מופרות, לפי התפיסה ההלכתית שעד ארבעים יום העובר הוא "מיא בעלמא [=סתם מים] (יבמות ס"ט ע"ב), שהרי הפקת תאי גזע נעשית בשלב קדם-עוברי, שהוא בוודאי הרבה קודם ארבעים יום. אמנם נחלקו הפוסקים בשאלה אם הפלת עובר לפני ארבעים יום מותרת או אסורה (ראה א' שטינברג, אנציקלופדיה הלכתית רפואית, כרך ב', ערך הפלה מלאכותית, הערה 308 ואילך), אך מכל מקום, לכל הדעות, אם אין סיבה ממשית, ההפלה אסורה אפילו בימים הראשונים להיריון. ואולם אם השמדת העובר קודם ארבעים יום מיועדת להפקת תאי גזע לצורכי מחקר העשוי להביא מזור לרבים, סביר להניח שהדבר יכול להיחשב כסיבה להיתר. בשלב זה של התפתחות, גם אין להתייחס לפוטנציאל החיים של הביצית המופרית, משום שבלא התערבות האדם בהשתלתה ברחם האישה, הביצית לא תתפתח לכדי אדם, והרי זה בגדר מחוסר מעשה (כעין זה, ראה הגרש"ז אויערבך, נועם א (תשי"ח), עמ' קמ"ה-קס"ו, בעניין ייבום בהזרעה מלאכותית, כשעדיין לא הוכנס הזרע לרחמה של אשת המת). (בראשית תש"פ)
