מערכת שבתוןהרב קובי בורשטיין
מנהל התוכן במרכז מורשת קטיף, ניצן
בפרשתנו פונה משה אל בני גד ובני ראובן ואומר להם "חֲלוּצִים תַּעַבְרוּ לִפְנֵי אֲחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". כבר עמדו על ההבדל בין לשון הפרשה בספר במדבר לבין פרשתנו בה הוסיף משה את המילים "לפני אחיכם". כמו כן בפרשת מטות הדגיש משה "חלוצים לפני ה'" ואילו בפרשתנו נוקט משה בביטוי "לפני בני ישראל".
הרבי מלובביץ מסביר את השינויים הללו בהבדל המהותי בכך שבספר במדבר משה עוד קיווה שמכיוון שהוא זכה לכבוש את עבר הירדן הוא גם יזכה להיכנס לארץ ישראל ואז תתבצע הכניסה לארץ למעלה מדרך הטבע עפ"י הנהגת משה, אבל בספר דברים הוא כבר יודע שמשימה זו תתבצע על ידי יהושע בדרך הטבע. הרבי מלובביץ הולך לפי דרכו. אבל אנו, שזכינו ללמוד מהתורה הגואלת של הרב קוק, נוכל להסביר, שהכניסה לארץ ישראל דורשת איזון בין הרצון להיות חלוצים לבין הרצון להיות בשותפות עם "אחיכם". בין המקום הקדוש של "לפני ה'" לבין המרחב של "לפני בני ישראל".
בדורנו המתח הזה באה לשיאו במאבק על גוש קטיף, שבימים אלה אנו מציינים 15 שנה לקיומו. המתח הזה אינו רק בזמני קיצון. מציאות חיינו נעה בין ההקשבה לקול ה' הקורא בכוח "הנה גאולתן של ישראל", גאולה כללית וגאולה אישית הדוחפת אותנו לפסגות ההר, לבין הניגון הרגוע והשליו האומר "קמעה קמעה". התקדם בקצב המתאים לטבעיות החיים הלאומית והפרטית.
איך מייצרים משני מקצבים אלו סימפוניה הרמונית? תשובות מגוונות ניתנו לכך ברצף החיים שהתפתח בתוכנו בשנים האחרונות. יש המתעצבים על כך ומתגעגעים להנהגה אחידה וברורה. אבל, אולי כפי שבדור יהושע לא היה נכון להתגעגע למנהיגות משה, אף כאן עלינו לשמוח בכך? אולי עצם המגוון החדש הוא המאפשר ניגון עמוק יותר?
דרכים מגוונות לזיכרון של גוש קטיף. יש הזוכרים את גלי הים הסוערים המתנפצים על חופיו ויש המתגעגעים לרכות הדיונות המלטפת. העובדה שיש קולות שונים מצביעה על מעיין מים חיים שממשיך להשקות אותנו.
הזיכרון החי של גוש קטיף הוא מציאות חזקה ונוכחת. כי הרי בסופו של דבר, יש ביד כל אחד ואחת מאיתנו לקחת אירוע ולתת לו את הצביון ואת המשמעות שהוא מאמין שיקדם אותנו למקום יותר טוב.
אנחנו עמוק בתוך הגל השני של הקורונה. למי יש ראש להתעסק ב"צרות ישנות", כעקירה מגוש קטיף? מסתבר, שגם בתקופת ה"קורונה" אנו רוצים להסתכל "מעבר". לא להיות עסוקים רק בהישרדות של ה"כאן ועכשיו" אלא לגעת בשאלות היסוד של הפרויקט המדהים שאנו זוכים להיות חלק ממנו, כינונו מחדש של עם ישראל בארצו.
התבוננות בסיפור של גוש קטיף יכולה לתת לנו עוצמה ואמונה. את הרוח הרי אי אפשר לקבור מתחת לחולות וכל עוד היא מדברת ותוססת, היא עושה את פעולתה ומפלסת נתיבים חדשים.
תש"פ
