מסיים ארוחה במתחם התחנה בירושלים. שירות למופת, נקי, אדיב, אין מילים. ואז אני פוגש שם חבר שלי מהישיבה התיכונית. טיפוס שהצליח לגרום לאחדות דעים בין כלל המורים: ממנו ככל הנראה לא הולך לצאת כלום.
הציונים שלו היו על הפנים. בקושי הצליח לחבר שני רגעים בלי שדעתו תופרע ממשהו, כל משהו.
בהפסקות היה תמיד מוכר פחיות ובזה היה טוב.
אני ניגש אליו וחושב לעצמי שבטח הוא אחראי משמרת או משהו כזה, מבקש ממנו למסור לבעלים של המקום שהיה שירות נפלא.
הוא עונה לי בחיוך: "מסרתי". אני לא מבין ושואל אותו:
"הבעלים כאן?"
הוא עונה לי:
"הבעלים עומד מולך".
הלם.
היו לי בשכבה חברים שהיו אלופים במתמטיקה ובמחשבים ובמה שלא תרצו אבל אם הייתם מבקשים לציין את אלו שהולכים להצליח בחיים, הבן אדם הזה לא היה נכנס לאף רשימה.
אז הנה, עוד הוכחה למי שחושב שציונים הם הכול בחיים.
*
וחשבתי כמה פעמים מכמות השיחות שקיבלתי מהורים קשורה ישירות לציונים ולמספרים ולתעודה שדרכה אנחנו מפרשים וחווים האם הלימודים של הילד היו הצלחה או כישלון, כמו הפעם ההיא שבה התקשר אליי הורה של תלמיד שלוש פעמים בכדי להעלות לילד שלו ציון של שלוש נקודות ואיך שהוא נלחם על כל נקודה ונקודה ולא וויתר. ואילו כשביקשתי מהילד שאבא שלו יתקשר אליי בערב בעקבות מעשה אלימות שעשה כלפי אחד מהחברים שלו, חיכיתי וחיכיתי לשיחה שבוששה לבוא ובסוף לא הגיע…
*
והתלמידים והילדים ישר מזהים את המסר הזה של מה חשוב בחיים ומה חשוב יותר ואם ההורים ישדרו להם שערכים ומידות זה אחלה באמת, אבל ציונים, על זה העולם יקום ויפול, אז עם המסר הזה הם ילכו הלאה בחיים ויפנימו ויטמיעו ויזכרו שאם פעם אחת הם יצטרכו ללמוד למבחן במתמטיקה ובדיוק בזמן הלמידה למבחן תבוא לידם הזדמנות של עשיית חסד שבגללה הם יצטרכו להפסיק וללמוד וללכת ולהתעסק באמת בבניין עולם, אז ככל הנראה הם יוותרו על החסד ועל תיקון עולם וימשיכו ללמוד למבחן החשוב כי תיקון עולם הוא בהחלט דבר חשוב
אבל הציונים, כך לימדו אותם, הציונים חשובים יותר.
ואתחנן תש"פ
על הציונים עומד העולם
השארת תגובה