השתתפתי לאחרונה בדיון חינוכי אודות הסמכות ההורית והסמארטפונים של ילדי דור ה-Z. אחד מהקולות שעלו דיבר על חוסר האונים של ההורים למול הילדים וחוסר היכולת להציב להם גבולות ולהגיד להם: 'אני לא הולך לקנות לך מכשיר חכם, או לקנות מכשיר חכם אבל רק עם חסימה'.
הייתה תחושה של חוסר אונים כללית מול הטיעונים של הילדים: "אבל לכולם יש".
השבוע קיבלתי את המכתב הבא, מהורה:
"שלום אבינועם. רציתי לשתף אותך בחוויה שקרתה לי במוצ"ש עם הילד שלי וחבר שלו.
הילד שלי בכיתה ז' ויש לו חבר טוב שעבר דירה והגיע אתמול בפעם הראשונה לבקר אותנו. כשהוא הגיע שמתי לב למשהו מיוחד: היה לו מכשיר פלאפון ממש ישן, נראה מעפן כזה, בלי דור שלישי ובלי כלום.
בגלל שאני מכיר את אבא שלו, הייתי בשוק. אבא שלו הוא ראש צוות בכיר בחברת הייטק מובילה וידועה בארץ. אני יודע שהם מרוויחים טוב מאוד ואבא שלו גם מבין מאוד במכשירים סלולאריים. הייתי מצפה ממנו שיקנה לילד שלו איזה מכשיר עצבני כזה, אייפון משוכלל או משהו – המילה האחרונה…
שאלתי את הילד שלי – איך חבר שלו מסכים שאבא שלו יקנה לו מכשיר כזה מעפן ואיך הוא לא מתפדח מזה?
הילד שלי הסתכל אליי, ואמר לי שהוא לא באמת יודע איך זה קורה אבל עובדה שהחבר הזה שלו מצליח לשרוד את המתקפות עליו למרות שהוא יוצא דופן ושונה.
נפעמתי מכל התופעה הזו דווקא בגלל שהילד שלי 'ישב עליי' כל כך הרבה זמן שאקנה לו מכשיר חכם בטענה שלכל הכיתה יש את המכשיר הזה, והוא לא רוצה להיות חריג ויוצא דופן.
אז, אתמול בערב הייתי חייב להתקשר לאבא הזה ואמרתי לו שאני מכיר את העבודה שלו ואני יודע שזה גם לא עניין כספי, ואני מוכרח לשאול איך זה שהילד שלו מסתובב עם מכשיר כל כך פשוט ולא עם מכשיר דור 3? מה הסוד שלו? איך הוא הצליח כהורה לעשות את הבלתי יאומן ולא להיכנע לילד שלו?
'תשמע', הוא אמר לי: 'אמרתי לילד שלי שאני מוכן לקנות לו איזה מכשיר שירצה, רק שלפני כן אני רוצה לראות איתו ביחד את הסרט של נטפליקס: 'מסכי עשן – המלכודת הדיגיטלית'. התחלנו לראות את הסרט והילד שלי היה בהלם מאיך הדברים עובדים ואיזו השפעה יש לטכנולוגיה על המוח שלנו.
'אחר כך אמרתי לו שלא סתם גדולי המומחים בעמק הסיליקון נמנעים מלקנות לילדים שלהם מכשירים חכמים.
בסוף הסרט הילד אמר לי: 'אבא, אני לא יודע מה יהיה בהמשך ואולי אני ארצה מכשיר כזה יותר מאוחר, אבל עכשיו אני מוותר על המכשיר החכם".
הייתי מופתע וישר אחרי שהחבר של הילד שלי הלך הזמנתי את הילד שלי לראות את הסרט הזה. האמת שלא פיתחתי יותר מידי ציפיות בגלל שלא באמת האמנתי שהילד יהיה מוכן לוותר על המכשיר החכם, יש בו יותר מידי דברים שנראה לי שהוא כבר התמכר אליהם: פייסבוק, אינסטגרם ווואטסאפ…
אבל תשמע, מסתבר שאנחנו כהורים לא באמת מעניקים לילדים שלנו את הקרדיט שמגיע להם, כי בסוף הסרט הילד בא ואמר לי: 'אבא, לא מתאימה לי כל שטיפת המוח הזו. בוא ננסה להחליף לי את המכשיר למשך חודש. אני לא יודע אם אני אצליח אבל אני חייב לנסות'.
התרגשתי מאוד לשמוע את זה, בעיקר בגלל שאני יודע כמה לי כמבוגר קשה לוותר על המכשיר שלי והנה הגיע הילד שלי והרגשתי שהוא העביר לי שיעור אישי בחיים לאיך נגמלים מדברים ממכרים.
אני ממליץ לכל מי שרוצה לתת לילדים שלו פרספקטיבה נוספת וחשובה על המכשירים הסלולאריים לראות את הסרט הזה. עמיחי ל".
אז למרות שהמדור הזה עוסק בחינוך ולא בהמלצה על סרטים, לפעמים התחומים הללו מתאחדים ולכן – לכו לראות את הסרט הזה שמופיע ב'נטפליקס' וכן שניתן תחת חיפוש קצר בגוגל למצוא בחינם באחד מהאתרים.
בעיניי הוא סרט חובה לכל איש חינוך באשר הוא ויותר מיעניק לילדים שלכם את הכלים והמסוגלות לחשיבה ביקורתית שכל כך נחוצה לנו למול אתגרי הדור והתפוצצות המידע והמדיה שהילדים שלנו צריכים להתמודד מולם.
(תצווה-פורים-תשפ"א)