החינוך נמצא בדברים הקטנים

ושמעתי השבוע על מנהל אחד שבאמצע יום הלימודים טרח בעצמו להכין קפה קר למאבטח ואת הקפה הוא הגיש בכוונה בהפסקה בכדי שכל התלמידים יראו ויבינו שבמקום שנקרא בית חינוך יש ציונים ויש מבחנים ומדברים שם גם על ערכים, אבל קודם כל יש גם אנושיות. והאנושיות הזו מתבטאת בזה שהמנהל מצהיר במעשים שלו ואומר שזה לא מתחת לכבודו להכין קפה קר ולהביא אותו למאבטח שרגיל בחלק מהמוסדות להיות שקוף, כי לא תמיד כולם מוצאים זמן לומר לו שלום. יש הרבה מסרים שהתלמידים מקבלים במהלך יום הלימודים שלהם, חלקם נכנסים וחלקם לא, אבל תהיו בטוחים שאת המסר הזה של המנהל הם יזכרו לעוד הרבה זמן.
*
ונזכרתי במאבטח באחד מבתי הספר שעבדתי בהם שסיפר לי בהתרגשות שהגיע לביתו ונדהם לגלות זר פרחים ענק שחיכה לו מבית הספר לרגל נישואי הבן שלו. והוא אמר לי:
"אני עובד כבר יותר מ-30 שנה ואף פעם אף אחד לא עשה לי מחווה כזו". תגידו בסך הכול זר פרחים ובכל זאת נראה שמנהל בית הספר שהחליט לתת למאבטח הזה תחושה של משפחה קנה את עולמו בכך ששימח והעצים את המאבטח הזה וגרם לו להרגיש חלק.
*
מה שהוביל אותי לשיחה שהעברתי לצוות של התיכון למדעים ואומניות בתל אביב, בראשות הרב ד"ר בני פרל, ובסיום השיחה נתקלתי במקרה בתמונות מחזור ושם ראיתי את תמונותיהם של המאבטח ואב הבית שנישאו בגאון ביחד עם שאר הצוות החינוכי של בית הספר וניסיתי להיזכר בכמה בתי ספר ראיתי תמונה דומה (כמעט ולא) וכמה שהתמונה הזו מראה על היחס האנושי והמכבד שהאנשים, שלא תמיד כולם זוכרים אותם ומוקירים אותם, מקבלים בבית הספר הזה. המסר החינוכי הזה עובר דרך הרגליים והעיניים והלב והחושים לכלל התלמידים:
ציונים זה אחלה ודבר חשוב מאוד, אבל קודם כל להיות בני אדם ולפעמים זה לא מספיק להיות בני אדם, אלא צריך גם להתנהג כמו בני אדם ולהראות את זה לכולם.
אז יש שיעורים לחיים שמורכבים מטוש ולוח ויש שיעורים לחיים שמורכבים מקפה קר וזר פרחים וזה תכלס, החינוך בהתגלמותו.
נשא תש"פ