ד"ר נעמי (יפה) עיני (פסיכולוגית חינוכית ובוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית)שתי מעילות נזכרות בסמיכות זו לזו בפרשה: מעילת אדם בה' ומעילת אישה בבעלה. מעילה, משמעה ביצוע מעשה הונאה הכרוך בשימוש אסור בנכסים (כגון: ממון, תואר, מערכות יחסים, קולות בוחרים ועוד) ובהפרת אֵמון. היא נעשית על פי רוב תחת מעטה של סוד. יש המזהים מעילה עם בגידה, ומעניין כי שתי מילים אלה, שרשן קשור בפרטי לבוש, המסתירים ומטשטשים את קווי המתאר שלנו – הווייתנו הגופנית הגולמית, אשר עמה הגענו וגם נעזוב את העולם.
שבר מתחולל עת נחשפת מעילה, חוויה של שידוד מערכות ורעידת אדמה מבחינת אמוננו בבני אדם, במערכת, בערכים בהם אנו מחזיקים ובכל הנוגע להנחות יסוד, שגיבשנו אודות האופן בו העולם מתנהל.
הפסיכולוג אריק אריקסון, הוגה תאוריית השלבים הפסיכו-חברתית, הגדיר את רכישת האמון הבסיסי כמשימת החיים הראשונה שלנו:
בשנת החיים הראשונה, התינוק תלוי לחלוטין בדמויות המטפלות בו, ומלבד קבלת מזון הוא (ואנחנו, לאורך כל החיים) זקוק באופן קריטי למגע וליחס רגשי, סבלני, מכיל וחם. בשנה זו, האמון הבסיסי בבני אדם מושג, במידה וצרכיו הפיזיולוגיים והנפשיים של התינוק מקבלים מענה. כאשר אלה אינם נענים, למשל אם יחווה מצוקה (רטיבות, רעב ועוד) ויבכה שוב ושוב במשך זמן ממושך ולא יזכה להתייחסות, או שיטופל באופן אגרסיבי ופוגעני, עולה הסבירות שיחוש כי אינו יכול לסמוך על עצמו ועל הסביבה ויפתח חשדנות או חוסר אמון בסיסי בזולת.
במידה והאתגר ההתפתחותי המתואר ייפתר בתמהיל שרובו אמון בסיסי ומיעוטו חשדנות (לא יעיל לבטוח בכל מבלי לצפות לשום סכנה), ישיג התינוק את המעלה הפסיכולוגית הראשונה, שהינה תקווה – תחושה חיובית לגבי העתיד ולגבי האפשרות להתמודד אתו. (עוּבד מתוך אתר "בטיפולנט")
שימוש בשם ה' ובברית שנכרתה עִמו לשווא או לשקר, והפרת ברית הנישואין הנם חטאים של פגיעה באמון. עונשם – וידוי פומבי, קלון והבאת קרבן. לא במקרה נסמכו לפסקה העוסקת בשילוח הצרוע, הזב והטמא לנפש, מן המחנה.
חתימת הפרשה בברכת כהנים, חנוכת המשכן וקורבנות הנשיאים, מלמדת כי ביחסנו לה' וזה לזה, עלינו לנוע, כאדם שזה מקרוב נברא, בין חוויית תלוּת קיומית לחוויית הזנה (לדעת לקבל ולתת) וכאשר נדע לתת אמון וגם להיות ראויים לו, נזכה לתקווה, לחיים ולשלום.
נשא תש"פ
